ת"א 18439-03-19

תקציר

בתביעת לשון הרע שהגישו אנשי התקשורת אורלי וילנאי וגיא מרוז נגד הפעילה החברתית עפרה אנקרי, קבע בית המשפט כי הפוסט הראשון של אנקרי בפייסבוק, בו האשים את התובעים ב"גניבת ילד" מאמו ובניצול מערכת האומנה, מהווה לשון הרע. הפוסט נמצא כמתקפה פוגענית, משפילה ובוטה על דמויותיהם של התובעים, ואנקרי לא הצליחה להוכיח את אמיתות טענותיה או כי הן נעשו בתום לב. עם זאת, הפרסומים השני והשלישי לא נחשבו ללשון הרע. אנקרי טענה כי היא חושפת שחיתות במערכת האומנה, אך חוסר המאמץ שלה לאמת את העובדות וסירובה להתנצל או להסיר את הפוסטים פעלו נגדה. לתובעים, שהייתה להם נוכחות תקשורתית משמעותית, נפסקו פיצויים בסך 40 אלף שקל, בצירוף ריבית צמודה ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל. פסק דין זה מאזן בין הצורך להגן על שמו הטוב של אדם לבין חופש הביטוי, ומעביר מסר לפיו לשון הרע ברשת לא תסבול תוך התחשבות בחשיפתם הציבורית של התובעים ובתרומתם שלהם לפרסום הסובב את חייהם הפרטיים.