רע"א 2310/10

תקציר

המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטה המחייבת אותם להפקיד ערבות לכיסוי הוצאות המשיבים בסכסוך רכוש בירושלים. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תחילה את תביעתו של תאופיק אבו קבה בנוגע לחלקה שלכאורה אינה נכס נפקד בשל אי עמידה בדרישות פרוצדורליות. בעקבות זאת הוגשה תביעה דומה על ידי אבו קבה ומבקשים אחרים, בהם יורשים לכאורה, נגד מעמדו של הנכס לפי חוק נכסי נפקדים. המשיבים, בטענה כי המבקשים הם תושבי חוץ חסרי תושבות מקומית, ביקשו שחרור בערבות לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט אישר דרישת ערבות חלקית, בנימוק של אי-ציות קודם לכן של תאופיק, אך לא דרש תחילה מהמבקשים האחרים להפקיד ערבות, שכן תושבותם הזרה לא אומתה, וגופו של המקרה עדיין לא היה ברור. ראיות מאוחרות יותר הצביעו על כך שחלק מהמבקשים היו תושבי האזור או החזיקו בדרכונים זרים, מה שגרם למשיבים לחדש את בקשת הערבות. המבקשים טענו כי עצם מגוריהם בישראל והתדיינות משותפת עם תושבי ישראל יש בהם כדי לשלול את דרישת הערבות. הם טענו כי התובעים השותפים, תושבי ישראל שתבעו את רוב המניות, התחייבו לכסות את כל ההוצאות, ולכן הערבות מיותרת. בית המשפט המחוזי לא הסכים, אך בערעור נמצא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות מצבם הכלכלי של המבקשים ולגופה של תביעתם, מה שהוביל לכך שהערעור התקבל והנושא הועבר לדיון חוזר בבית המשפט המחוזי מבלי שהוטלו הוצאות בגין הערעור.