ע"פ 5446/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה להרשיע את המערער ברצח בכוונה תחילה ולגזור עליו מאסר עולם. המערער דקר את המנוח פעמיים במהלך ויכוח על קלטת רדיו שהמנוח גנב ממנו לכאורה. בית המשפט בחן האם שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי למערער הייתה ההחלטה להרוג הדרושה להרשעה ברצח בכוונה תחילה, או שמא הראיות תומכות בהרשעה בעבירה הפחותה של הריגה. השופטת א' פרוקצ'יה קבעה, כי בית המשפט המחוזי לא שקל ראיות חשובות, דהיינו, הצהרתו של המערער בטלפון זמן קצר לאחר האירוע כי נמנע מלהרוג את המנוח מתוך כבוד לאביו של המנוח, אשר לפחות למראית עין הצביעה על היעדר כוונה להרוג. זאת ועוד, העובדה שהמערער לא המשיך לדקור את המנוח לאחר הדקירות הראשונות, למרות שהאחרון לא התמוטט, העלתה ספק אם המערער התכוון להרוג. נסיבות אלה ערערו את החזקה כי המערער התכוון להרוג. בהיעדר ראיות מספיקות להחלטת המערער להרוג, קבע השופט כי יש לקבל את הערעור, להמיר את הרשעתו של המערער ברצח בכוונה תחילה בהריגה, ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין. השופטת פרוקצ'יה בחנה גם את השאלה האם כלל הציפייה, הקובע כי אדם התכוון לתוצאות מעשיו אם הוא צופה אותן כאפשרות מסתברת, חל על עבירת הרצח בכוונה תחילה. היא הגיעה למסקנה שלא, שכן הדבר ירחיב באופן משמעותי את מספר ההרשעות ברצח, דבר שלא סביר שזו הייתה כוונת המחוקק. השופטת ביניש הסכימה עם פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.