עת"מ 12519-10-18

תקציר

העותרת ביקשה לרכוש דירת דיור ציבורי מעמידר חברה לשיכון לאומי בע"מ (עמידר) וממשרד הבינוי והשיכון (המשרד). העותרת שכרה בעבר דירה זו ועשתה מספר ניסיונות לרכוש אותה, אך נדחתה בשל אי עמידה בתנאי הזכאות. העותרת ובעלה המנוח היו גם הבעלים של דירה נוספת אותה רכשו מעמידר בשנת 1982 ולאחר מכן העניקו במתנה לבנם. ההיסטוריה הארוכה של ניסיונות לרכוש את הדירה והליכים משפטיים שונים בצד, הניסיון האחרון החל בשנת 2016 כאשר העותרת הגישה בקשה לתעודת זכאות, אותה קיבלה. נראה היה כי התהליך מתקדם, עד שבעקבות פטירת בעלה של העותרת, חזרה בה עמידר מהצעתה בטענה כי העותרת אינה זכאית לרכישה שכן כבר הייתה בבעלותה דירה - זו שרכשה בשנת 1982 ונמכרה מאוחר יותר. העותרת טענה כי הצעתה של עמידר מהווה הצעה בלתי חוזרת וכי היא לא הטעתה את עמידר בשום צורה. המשיבים טענו ההיפך, כי הוטעו וכי העותר אינו זכאי לפי חוק הדיור הציבורי. בית המשפט מצא כי לא חל שיהוי מיותר בהגשת העתירה וכי לא ניתן להוכיח את טענת הטעיה של המשיבים. עם זאת, השופטת הסכימה עם המשיבים כי העותרת לא עמדה בדרישות לרכישת הדירה לפי חוק הדיור הציבורי, שכן היו בבעלותה נכסים בעבר, ולכן החלטת המשיבים לבטל את הרכישה הייתה כדין. השופטת גם בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בהתנהלותו של עמידר בעניין. משכך, דחתה השופטת את העתירה, תוך שהיא קובעת כי העותרת יכולה להמשיך ולהתגורר בדירה השכורה.