ע"א 6/79

תקציר

המערערים, שביקשו לרכוש דירה, חתמו עם המשיבים על מזכר הבנות למכירת דירתם. בעקבות זאת נחתמו שני חוזים – האחד למכירת הדירה והשני למכירת רהיטיה. עם זאת, המשיב השני ניסה לבטל את החוזה. המערערים פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה למתן פסק דין הצהרתי למתן תוקף לחוזים. המשיבים הגישו תצהיר נגדי, ושני הצדדים הגישו תצהירים תומכים של עדים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והורה למערערים להגיש תביעה רגילה. הדבר הוביל לערעור שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי העליון, בטענה כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הערעור התבסס על סברתם של המערערים כי תחולתם לפי תקנה 312 לתקנות סדר הדין האזרחי אכן יכולה להיחשב כהצהרת פתיחה. הם גם הפנו לתקנה 317, המאפשרת להגיש תביעות לסעד הצהרתי גרידא באמצעות גירוי פתיחה. עם זאת, בית המשפט המחוזי העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והסכים כי הכרעה בעניין באמצעות טיעון פתיחה אינה ראויה, בהתחשב במורכבות הסוגיות ובסבירות לתביעה נוספת לאכיפת חוזה. עוד ציין בית המשפט המחוזי העליון כי המערערים לא ביקשו פעולה רגילה בבית המשפט המחוזי ואף לא עשו כן בערעור, אלא רק ביקשו את מתן תוקף טענת הפתיחה. השופטים – השופט בכור, ממלא מקום הנשיא לנדוי והשופט ברק – דחו פה אחד את הערעור, הותירו על כנו את פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי, והורו למערערים לשלם למשיבים הוצאות ערעור בסך 5,000 ל"י.