ע"פ 6390/20

תקציר

פסק הדין דן בערעור על מקרה של קטינה שנאנסה ונכנסה להריון על ידי בן זוגה של אמה, שהיה אמור להיות דמות אב עבורה. המערער טען כי העונש שהוטל עליו היה מקל יתר על המידה. בית המשפט נעתר לבקשה, בהתחשב בנזק הקשה והבלתי הפיך שנגרם לקטינה, אשר השפיע על חייה בכל ההיבטים. הטראומה שחוותה הקטינה תוארה כמעין "רעידת אדמה", והדגישה את היקף הפגיעה הנפשית והפיזית שחוותה. הדו"ח פירט גם את הסימפטומים הפוסט טראומטיים מהם המשיכה הקטינה לסבול, והצביע על צורך בליווי מקצועי לאורך כל חייה. בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה, הדגיש בית המשפט כי יש לתת משקל משמעותי לנזק שנגרם לקורבן בגזר הדין. חומרת העבירה, יחד עם ניצול עמדת הכוח והאמון של המערער, הצדיקו עונש חמור. בית המשפט הכיר בכך שעמדת הענישה של המדינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הרווחת, שהיא קווים מנחים בלבד, והדגיש כי גזר הדין הוא הליך מחושב בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה. דבריו של השופט ס' ג'ובראן משקפים היטב את אופיו הנתעב של העבירה: "עבירת האינוס היא אחת העבירות החמורות ביותר... ולדעתי, אחת הפגיעות הקשות ביותר שאדם יכול לגרום לאחר". בסופו של דבר החליט בית המשפט על עונש של 14 שנות מאסר, בהתחשב בהודאתו של המערער ובהימנעותם של הקטינים מלהעיד בבית המשפט.