בש"פ 8190/20

תקציר

בפסק הדין נקבע כי בקשות למתן רשות ערעור בהליכי מעצר המובאות בפעם השלישית מתקבלות רק במקרים חריגים. אמות המידה לקבלה מחייבות את המקרה לעורר שאלה משפטית משמעותית החורגת מהאינטרסים של הצדדים המעורבים, או שעליה לכלול נסיבות ייחודיות, כגון פגיעה בלתי מידתית בחירותו של המבקש או סיכון לעיוות דין. בית המשפט מוצא כי מקרה זה אינו עומד בקריטריונים אלה. החלטות הערכאה הנמוכה יותר מצאו ראיות מספיקות, או ראיות לכאורה, לביצוע העבירות שביצע המבקש, וכי נשקפת מהמבקש סכנה ממשית, המצדיקה את מעצרו. הערכאה הגבוהה יותר מסכימה עם החלטות אלה של ערכאה נמוכה יותר, ורואה בהן מקרה ספציפי, ולכן דוחה את הערעור. הראיות שהובאו כוללות הודאה של המבקש בנהיגה ללא רישיון תקף, וקיומן של ראיות לכאורה לעבירות אחרות. יתר על כן, בית המשפט מסכים כי מסוכנותו של המבקש לציבור והיעדר חלופות מעצר הם טעמים מספיקים להמשך מעצרו. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו נהיגה בפסילת רישיון מהווה סכנה ממשית לשלום הציבור. משכך, הערעור נדחה.