בג"צ 6120/19

תקציר

העתירה, המתלוננת על יישום החלטת שרים משנת 1982 בעניין ביקורים ביד ושם, נדחית פה אחד על ידי השופטים. העותרים טוענים כי ביקוריהם של אישים שהשתתפו לכאורה בפשעים נגד האנושות במוזיאון יד ושם אינם ראויים ומשמשים כלי תעמולה עבור אישים אלה. עם זאת, המשיבים – יד ושם ומשרד החוץ – טוענים כי יש לדחות את העתירה שכן היא מבוססת על ההנחה המוטעית כי ליד ושם סמכות מנהלית על זהות המבקרים בעת ביקורים רשמיים, כאשר למעשה סמכות זו נתונה בידי משרד החוץ. עוד טוען משרד החוץ כי העתירה מוקדמת מדי, שכן היא מבוססת על ביקורים עתידיים שטרם התקיימו, וגם היא חסרת שחר, שכן ההחלטות בנוגע לביקורים אלה מותירות לשיקול דעתו של משרד החוץ, אשר יש להניח כי הוא מודע ל"מוניטין" של המנהיגים השונים. השופטים מסכימים עם עמדת המשיבים. השופט נעם סולברג מדגיש את השאלה המוסרית המורכבת העומדת בבסיס העתירה ואת הצורך להותיר את קביעת המדיניות הראויה בידי הממשלה והכנסת. השופט סולברג מדגיש גם את ההשלכות הדיפלומטיות והפוליטיות של התערבות בעניינים אלה ואת תפקידו המוגבל של בית המשפט בביקורת על החלטות המשקפות שיקול דעת ערכי של נבחרי ציבור. השופט סולברג, יחד עם השופט אלרון והשופט שטיין, דוחים את העתירה בנימוקים אלה, ומדגישים כי בית המשפט אינו יכול להנחות את הממשלה כיצד לנהל את מדיניות החוץ של מדינת ישראל.