ע"ע 55/99

תקציר

המערער, עובד, הגיש תביעה נגד מעסיקו בגין תשלומים שונים שסבר כי הוא זכאי להם, לרבות הפרשי שכר, הוצאות מוגדלות, פדיון חופשות ותשלומים נוספים, החל משנת 1990. התיק נסב סביב השאלה האם המערערת הייתה "עובדת" או "קבלן עצמאי", ולאחר מכן, האם המעסיק המשיב שילם למערערת פחות משכר המינימום הקבוע בחוק. בית הדין האזורי בחיפה פסק לטובת המערערת, מצא יחסי עובד מעביד והורה למשיבה לשלם סכומים שונים. ערעורו של המערער עסק בדחיית חלק מהתביעות, קרי פיצויי הלנה, הוצאות משפט והצמדת הפרשי שכר משנת 1990 ולא משנת 1993. בית המשפט דחה את התביעה לפיצויי הלנה מחמת התיישנות, ואילו ההחלטה בהוצאות המשפט הושארה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה אותן בשל התנהלות המערערת ושיהוי ההליכים. באשר להצמדת הפרשי השכר, קבע בית הדין לערעורים כי יש לחשב את ההפרשים מדי חודש, כאשר הפרשי ההצמדה והריבית יצטברו ממועד פירעונם. על המערערת היה למסור למשיב חישובים אלה בתוך 30 יום. ערעורו הנגדי של המשיב, שהעלה סוגיות חדשות, נדחה, שכן הוא חרג מתחום הערעור העיקרי. מאחר שהמערער הצליח בערעורו באופן חלקי בלבד, חויב המשיב לשלם לו 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לסיכום, בית הדין אישר את החלטת בית הדין האזורי בעניין יחסי עובד מעביד ותשלום הפרשי שכר, אך תיקן את חישובי ההצמדה והריבית. תביעת המערערת לפיצויי הלנה נדחתה על פי חוק, ובית המשפט אישר את שלילת הוצאות המשפט. הערעור שכנגד נדחה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, כאשר המשיב שילם למערערת סכום סמלי.