ע"פ 4039/19

תקציר

בפסק דין מקיף שכלל סוגיות משפטיות רבות, דן בית המשפט בחוקיותו הפרוצדורלית והמהותית של כלי "חיפוש משפחתי" בדנ"א, בתפיסת דגימת רוק, בסוגיות הקשורות להרשעה במעשה סדום ובתחולתה של "הגנת הצדק". בית המשפט בחן בקפידה האם המשטרה חרגה מסמכותה במסגרת החוקית הקיימת, הקבועה בחוק החיפוש, המאפשרת שימוש בחיפושי DNA משפחתיים לצורך זיהוי חשודים. בית המשפט הגיע למסקנה כי חיפוש משפחתי הוא הרחבה מקובלת של המונח "השוואה" בהקשר המשפטי ואינו מהווה חדירה בלתי מורשית לפרטיות. באשר לתפיסת רוק, קבע בית המשפט כי איסוף רוק מחפצים שהושלכו או מפעולות בפומבי אינו שקול לחיפוש גופני הדורש הסכמה על פי החוק. בהקשר הרחב יותר של התביעה, בית המשפט בחן גם את מהימנותן ומהימנותן של ראיות DNA, ודחה את הטענות כי טעויות פרוצדורליות לכאורה או היעדר חומרים מקוריים פגעו ביכולתו של המערער להגן על עצמו. בית המשפט בחן טענות אלה במסגרת דוקטרינת "ההגנה מפני צדק", ובסופו של דבר קבע כי פגמים פרוצדורליים כלשהם אינם פוגעים באופן מהותי בצדק או בהגינות. בית המשפט אישר כי המערער הורשע בצדק על סמך ראיות DNA מקיפות ודחה את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין. לפיכך, פסק הדין מדגיש את האיזון השיפוטי בין זכויות פרוצדורליות לבין צרכי חקירה, ומאשר את השימוש בטכנולוגיות פורנזיות מתפתחות בתוך הגבולות המשפטיים שנקבעו.