עת"מ 2116/04

תקציר

המשיבים טענו כי העותרים התמהמהו הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית בהגשת עתירתם. עוד טענו כי לא נפל פגם בהליכי החלטת הרשות המנהלית, וכי המתקן המדובר שיפר את המצב הסביבתי. בנוסף, הם טענו כי העותרים לא גילו עובדות או עובדות שגויות לכאורה, וכי ההחלטה תואמת את התוכניות הרלוונטיות. עוד ציינו המשיבים כי הם שינו באופן דרמטי את מצבם לרעה כתוצאה משיהוי העותרים, וכי לא נפל פגם בהליך. לגופו של עניין, הם טענו כי החלטת האישור סבירה ותואמת את החוק. מנגד, טענו העותרים כי הגופים המנהליים פעלו שלא כדין בכך שאישרו תכנית העלולה לפגוע בחיי אדם, וכי נפלו פגמים פרוצדורליים בפרסום התכנית. עוד טענו כי המתקן מסוכן לחיי אדם ויש למנוע ממנו לפעול. עם זאת, בית המשפט מצא כי השיהוי של העותרים בהגשת העתירה לא היה מוצדק, הן משום שחרג מ-45 הימים המוסדרים והן משום שגרם לשינוי לרעה במצבם של המשיבים. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך בתסקיר השפעה על הסביבה, כי די בפרסום התכנית וכי ההחלטה לאשר את המתקן סבירה. כמו כן, בית המשפט ציין כי המתקן משרת יעד לאומי של קידום טכנולוגיות ידידותיות לסביבה להכלת פסולת וינוטר על ידי המשרד להגנת הסביבה. לפיכך, העתירה נדחתה בשל שיהוי העותרים וחוסר שחר בטיעוניהם. כן חויבו העותרים בהוצאות כל אחד מהמשיבים.