ע"פ 2352/19

תקציר

הערעורים בתיק זה מתייחסים לעונשים שהוטלו בגין שוד בנסיבות מחמירות ונטישה לאחר פציעה. גזר דינם של המערערים נגזר בעקבות הרשעה: על המערער מס' 1 נגזרו 56 חודשי מאסר בפועל ועל המערער מס' 2 נגזרו 50 חודשי מאסר. שניהם היו מעורבים בשוד קטין בעל צרכים מיוחדים בכך שהטעו אותו להשאיל לו את הטלפון ולאחר מכן נסעו מהמקום וגרמו לו לחבלות קשות. למרות בקשותיהם להקלה בעונש על בסיס נסיבות מקלות כגון נוער, רקע קשה והודאות, קבע בית משפט קמא עונשים שבין 4 ל-7 שנים, בהתחשב בחומרת העבירות – פגיעה באדם פגיע, תכנון העבירה וגרימת נזק פיזי ונפשי משמעותי. בערעור נטען כי העונשים גבוהים באופן בלתי הוגן ואינם עולים בקנה אחד עם מדיניות הענישה המקובלת. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה טעות מהותית או חריגה קיצונית מטווח הענישה הרגיל, דבר המדגיש את חומרת העבירות. כן התייחס בית המשפט לעונש מאסר על תנאי שנגזר על המערער מס' 1, ואישר את תחולתו בשל הדמיון ביסודות המשפטיים בין עבירות שבוצעו לבין עבירות מותנות. פסקי הדין, שנחשבו מוצדקים ומידתיים, אישרו את העונשים המקוריים, לרבות הקנסות ושלילת הרישיון.