ד"מ 62673-07-22

תקציר

המחלוקת בין התובעת, עובדת, לבין הנתבעת, מעסיקתה, נסובה סביב מספר סוגיות מרכזיות. ראשית, הצדדים לא הסכימו על מועד תחילת העסקתה של התובעת, כאשר התובעת טענה כי מדובר בחודש מאי 2021 והנתבעת טענה כי מדובר בחודש יולי 2021. השופטת פסקה לטובת התובעת, קבעה את מועד ההתחלה ל-26 במאי 2021 ולסיומו ל-25 באפריל 2022, על סמך הראיות הקיימות, לרבות הסכם עבודה והסדרי עבודה. שנית, התובעת טענה כי עבדה שעות ארוכות יותר ממה שמשתקף בתלושי השכר שלה, וביקשה הפרשי שכר. בית הדין בחן את דוחות הנוכחות והסדרי העבודה שהוצגו, ומצא כי דוחות הנוכחות הם הייצוג האמין והמדויק יותר של שעות העבודה של התובע. נקבע כי התובעת זכאית לתוספת שכר עבור החודשים 7-8/2021, 10-12/2021 ו-2-4/2022 בסך 3,362 ₪. עבור חודש יוני 2021, בהיעדר דוחות נוכחות, פסק בית הדין לתובע הפרשי שכר בסך 1,229 ₪. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע פוצה כראוי עבור ספטמבר 2021 וינואר 2022, ולכן חודשים אלה נוכו מהסכום הסופי המגיע לתובע. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע 4,591 ₪ שכר שלא שולם. שלישית, התובעת ביקשה לפדות עבור 11 ימי חופשה, אשר בית הדין העניק להם, ופסק 2,562 ₪, שכן נקבע כי התובעת עבדה למעלה משנה. רביעית, התובע ביקש דמי חופשה עבור שישה ימים. בית המשפט פסק שכר טרחה עבור יומיים, שכן התובע עבד בארבעת החגים האחרים. הנתבע חויב לשלם 466 ₪ עבור דמי חגים. לבסוף, התובעת תבעה דמי מחלה עבור עשרה ימי חופשה שלקחה בשל כאבי גב עזים. בית הדין בחן את חומר הראיות והעיד כי התובעת זכאית לדמי מחלה בסך 1,398 ₪, שכן הנתבעת לא ערערה על תוקף התעודה הרפואית שלה ולא נדרשה לעבוד במהלך החלמתה. הנתבעת העלתה גם טענות קיזוז, וביקשה ניכויים בגין דיור והוצאות נלוות, וכן דמי הודעה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעת, בסך של 1,500 ₪, בנוסף לסכומים האמורים, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה תוך 15 יום מיום קבלתה.