ע"פ 25711-02-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים שנידונו בבית המשפט. הראשון הוא ערעור המדינה על זיכויו של הנאשם מאשמת החזקת חיית בר מוגנת, והשני הוא ערעורו של הנאשם על הרשעתו בהחזקת רובה ציד ברכב כאשר הוא אינו ארוז בנרתיק. בית המשפט מציע לדחות את ערעור הנאשם ולקבל את ערעור המדינה. ערעור המדינה מתבסס על הטענה כי שגה בית משפט קמא בזיכויו של הנאשם מאשמת החזקה, שכן גילוי רובה הציד ברכבו של הנאשם על ידי הפקח לא נבע מחיפוש שלא כדין ויצר חשד סביר לחיפוש ברכב. התצפית של המפקח על רובה הציד הייתה התרשמות ישירה מעובדה אובייקטיבית ולכן לא פגעה בזכויות הנאשם. בהתחשב במומחיותו המקצועית של המפכ"ל, חשדותיו היו סבירים, אך פעולות החקירה שביצע לאחר מכן מבלי להזהיר את הנאשם בדבר זכויותיו היו בלתי חוקיות. עם זאת, הראיה שהושגה – רובה הציד – קבילה, שכן גילויה היה בלתי תלוי באי-חוקיות החקירה, ומהימנותה אינה מוטלת בספק. החזקת חור נוצה מהווה החזקה של חיית בר, והנשק המדובר אכן היה רובה ציד. התקנה המחייבת לארוז רובי ציד בנרתיק נועדה למנוע סכנה, שלא קוימה במקרה זה. לפיכך, טענות הנתבעת בדבר פרשנות התקנה נדחות. כתוצאה מכך, בית המשפט מוצא את הנאשם אשם בשתי העבירות ויחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שישמע טיעונים מקלים בגין העבירה הנוספת ויגזר את דינו של הנאשם בהתאם. פסק הדין התקבל פה אחד.