ת"א 15024-01-12

תקציר

בית המשפט קבע כי העסקה בין התובע לנתבע היא עסקת הלוואה, ולא ניכיון שיקים, שכן התובע נתן לנתבע כסף וקיבל צ'קים בתמורה. מאחר שאין מחלוקת כי הנתבע קיבל את ההלוואה, פסק בית המשפט לטובת התובעת בעניין סיווג העסקה. שנית, בית המשפט היה צריך להחליט על מעמדם של השיקים והאם הם נמסרו כבטוחה. הנתבע טען כי הצ'קים ניתנו כבטוחה לכל החוב, ואילו התובע טען כי הצ'קים נועדו להיות בטוחה לפירעון ההלוואה במועדים קבועים. בית המשפט מצא את טענת התובע סבירה יותר ואף הסיק כי השיקים נועדו להחליף שיקים קודמים ולהוות ביטחון לפירעון. עוד קבע בית המשפט כי חלק מהשיקים בסך 26,726 ₪ לא הוסברו באופן משביע רצון על ידי התובעת, ולכן סכום זה ינוכה מהחוב. טענותיה האחרות של הנתבעת בדבר אי סדרים הוגדרו כחסרות בסיס. עוד הבהיר בית המשפט כי תקופת ההתיישנות על שיקים היא שבע שנים ולכן השיקים ניתנים לאכיפה בהליכי הוצאה לפועל. לבסוף, הורה בית המשפט כי ניתן להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל, להפחית את החוב ב-26,726 שקל ולהוסיף לנתבע 10,000 שקל שכר טרחה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה שנצברו ממועד פסק הדין.