עת"מ 8553/08

תקציר

השופטת דחתה את העתירה לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהציגו הצדדים, תוך התחשבות במסמכים הרלוונטיים והערכת המצב המשפטית. הסיבה המרכזית לפיטורים היא היעדר הסכם מחייב בין המשיבים לבין המנוח. המו"מ למכירת הדירה היה עדיין בשלביו הראשוניים ולא הגיע לרמת ספציפיות וסופיות הנדרשת לחוזה מחייב מבחינה משפטית. הצעתו של המשיב למנוח הייתה חלק מפנייה כללית לדיירים וחסרה בה פרטים מהותיים כגון מחיר הדירה, כך שלא ניתן היה לבצעה רק על סמך הסכמת המנוח. השופט הדגיש כי היעדר הספציפיות השפיע גם על כוונת המנוח, שכן הפרטים המהותיים של העסקה לא היו ידועים. מחיר הדירה, שטרם נקבע, היה גורם משמעותי שלא ניתן היה להתעלם ממנו. ללא ידיעת המחיר הסופי, לא הייתה למנוח כוונה להסכים לרכישה. בנוסף, הדגישה השופטת כי הזכות לרכוש את הדירה בהנחה במסגרת המבצע הינה אישית למנוחה, ונובעת מזכאותה לדיור ציבורי ולמגוריה בדירה הספציפית. זכות זו לא הייתה ניתנת להעברה ולא ניתן היה להעביר אותה בירושה. אופייה האישי של זכות זו היה חיוני כדי להבטיח שמשאבי הדיור הציבורי יופנו אך ורק לזכאים להם. זאת ועוד, הצוואה שהציגה העותרת העלתה ספקות לגבי זכותה לקבל את הדירה, שכן ממנה עולה כי המנוחה מתכוונת להוריש את הדירה לעותרת רק אם לא תוכל לממן את הרכישה בעצמה. מאחר שהרכישה לא יצאה לפועל, טענה השופטת, לא ברור מי היה מממן את העסקה ולכן מי צריך לרשת את הדירה על פי הצוואה. זאת ועוד, ייפוי הכוח שניתן לעותרת לא היה תקף שכן הוא לא העביר את זכויותיה האמיתיות של המנוחה ופקע עם מותה. לאור שיקולים אלה, החליטה השופטת לדחות את העתירה, תוך שהיא מדגישה כי למנוח לא הייתה זכות ממשית או ניתנת להעברה בנכס. העותר חויב לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחתם של המשיבים, כאשר כל משיב קיבל 2,000 ₪.