תל"א 2289/10

תקציר

בית הדין מצא כי ערעורו של המערער על החלטת הנציב בעניין קצבת הנכות שלו הוגש במועד ולבית הדין לעבודה הייתה סמכות להאריך את המועד להגשת נימוקים לערעור. טענת המדינה כי הערר לא הוגש בתוך 60 הימים הקבועים בתקנות הגמלאות נדחתה. בית המשפט קבע כי זכות הגישה לערכאות גוברת במקרה זה על תקופת ההתיישנות הנטענת על ידי המדינה, ולבית הדין לעבודה סמכות טבועה להאריך את המועד גם ללא הסמכה מפורשת בחקיקה. זאת ועוד, השימוש שעשתה המדינה בחוק ההתיישנות נמצא בלתי סביר ובלתי מוצדק, שכן הוא פגע בזכות הטיעון של המערער ובצדק הטבעי, והערעור מעורר שאלות בעלות חשיבות ציבורית בדבר זכויותיהם של עובדים עם מוגבלות והפעלת שיקול דעתה של הנציבות בהגדלת אחוזי הנכות. בית המשפט קיבל את הערעור והורה לנציב לשקול מחדש את בקשת המערער לשיעור פנסיה מוגדל וליתן החלטה מנומקת חדשה, תוך מתן זכות טענות למערער בפני הממונה. כמו כן חויבה המדינה לשאת בהוצאות המשפט של המערער.