ת"פ 29771-02-14

תקציר

התיק עסק בשני נאשמים, אב ובנו, שצילמו בתוך כנסיית הקבר בירושלים. האב, נאשם 2, הואשם בכך שאיים על קצין קישור משטרתי לעדות הנוצריות, ואילו הבן, נאשם 1, הואשם בקשירת קשר לפגוע באותו קצין. נאשם 1 הודה והורשע, ואילו נאשם 2 הכחיש את המיוחס לו. השאלה המרכזית הייתה האם נאשם 2 איים על הקצין, רב-פקד ג'וני קסברי. השופט פתח את דבריו בפירוט כתב האישום וההיסטוריה הפרוצדורלית של התיק. הסנגור ביקש להפריד את האישומים נגד נאשם 2 ולהעבירם לבית משפט השלום, אך התובע התנגד לכך, והשופט הסכים והחליט לשמוע את שני הנאשמים יחד. לאחר מכן סיכם השופט את התגובות לכתב האישום, כאשר נאשם 2 הודה בחלקים מסוימים אך הכחיש את המיוחס לו. במהלך המשפט העידו מספר עדים, בהם רב-פקד אילן גרנות והמתלונן, רב-פקד קסברי. נאשם 2 העיד אף הוא כעד ההגנה היחיד. השופט ציין כי הראיות כללו מספר הצהרות בכתב וכי התביעה וההגנה הציגו סיכומים ארוכים של טיעוניהן. התובע טען כי נאשם 2 אכן איים על מפקח קסברי, ואילו ההגנה טענה כי הקצין אינו אמין וכי אין לראות בדבריו של נאשם 2 איומים. השופט ניתח את חומר הראיות לפרטי פרטים, בחן את הודעותיו של מפקח קסברי במשטרה ואת עדותו, וכן את גרסתו של נאשם 2 לאירועים. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי נאשם 2 ביצע את עבירת האיומים. הם ביססו זאת על כמה גורמים: הימנעותו של המפקח קסברי מלהזכיר את האיום כשנשאל תחילה על מחלוקות, היעדר תלונה מיידית וחוסר העקביות בהצהרותיו. בנוסף, עדותו של נאשם 2 נמצאה כנה והסברו כי התכוון לפעול כדין כדי להגן על פרנסתו התקבל. לפיכך, זיכה השופט את נאשם 2 מאשמת האיומים, והדגיש כי החלטה זו אינה משקפת באופן שלילי את כשירותו של מפקח קסברי לתפקיד. הוסרו כל ההגבלות על נאשם 2, ולשני הצדדים נמסרה הודעה על זכותם לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.