צ"ה 16/15

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לבטל את צו ההריסה המנהלי שהוצא נגד המבקש. על הצו הוגש ערעור מכמה טעמים. ראשית, נטען כי עבודות הבנייה שלגביהן הוצא הצו אינן טעונות היתר בניה מהוועדה המקומית המשיבה, שכן הן נופלות בגדרו של סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה, שעניינו עבודות המבוצעות על ידי גופים ציבוריים מסוימים. בית המשפט הסכים כי נתיבי ישראל, בהיותה אחד הגופים המפורטים בסעיף הנ"ל, אינה זקוקה להיתר להקמת גשר, ובלבד שהתקיימו תנאים מסוימים, ובהם כי העבודות יבוצעו על פי תכנית מאושרת וכי תימסר הודעה לגופים הציבוריים הרלוונטיים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם עבודות נלוות, כגון התקנת אמצעי בטיחות או שילוט, פטורות מחובת היתר הבנייה. מאחר שהמבקשת זכתה במכרז שהוציאה נתיבי ישראל לביצוע עבודות אלה, ראה בית המשפט את העבודות כמבוצעות על ידי נתיבי ישראל עצמה. עם זאת, נמצא כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 261(ה) לחוק, שעניינם אישור לסלילת סלילת כבישים. כמו כן, לא הוכח כי הבנייה תואמת את התכנית המאושרת או כי נמסרה הודעה לוועדה המקומית המשיבה כאמור בסעיף 261(ד). לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הבנייה לא בוצעה כדין, וזו דרישה לתוקפו של צו הריסה לפי סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי צו ההריסה הוצא עם פגמים חמורים המצדיקים את ביטולו. הצו בוצע מבלי להתחשב בכל העובדות והנסיבות הרלוונטיות. הוא הוצא במהירות, מבלי לערוך חקירה יסודית או לקיים שימוע מקדמי. ליו"ר ועדת המשיב לא הייתה גישה למידע חיוני, לרבות נסיבות הבנייה, היבטיה ההנדסיים והשלכותיה על הגשר ועל האינטרס הציבורי. בית המשפט הדגיש כי בעוד שהליך ההריסה המנהלית נועד להיות מהיר ויעיל, חומרת הצו והשפעתו על זכויות הקניין מחייבות הליך קבלת החלטות זהיר ויסודי. במקרה זה, אי התחשבות בעובדות מהותיות היוותה פגם חמור, גם אם הצו ניתן בסמכות ראשונית. לבסוף, ציין בית המשפט כי צו ההריסה הוצא מבלי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 261ה(6) לחוק התכנון והבניה, המחייב קביעה של יו"ר הוועדה המחוזית כי העבודות במבנה הדרך בוצעו ללא אישור או תוך חריגה מההיתר. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי צו ההריסה בטל וביטל אותו. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 02/08/2015, והנימוקים המפורטים פורטו בפסק דין זה.