ע"א 4713/07

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המערערת) וחברת ביטוח (המשיבים) התווכחו על פרשנותו של הסכם חוזי בדבר פיצוים של הראשונים במקרה של נפגע תאונת דרכים שהטיפול בו טופל על ידי המוסד לביטוח לאומי. בחוזה נקבע כי על המבטח לפצות את המכון עד 80% מסכום התביעה אם המכון שילם פנסיה לנפגע. המבטח נדרש לשלם את התביעה תוך 60 יום, או 45 יום לפי הסכם קודם, ובמקרה של איחור לשלם ריבית פיגורים. במקרה זה דרש המכון בשנת 2004 פיצוי, שהמבטח לא שילם במועד. למרות שהמבטחים סברו כי מצבו של הנפגע השתפר והדרישה אינה מדויקת, הם עדיין היו מחויבים להיענות לדרישת התשלום. על פי פסיקות קודמות ותנאי החוזה, היה על המבטח לשלם למכון ולשמור לעצמו את הזכות לבקש בדיקה מחודשת של הנפגע לצורך קביעת תשלומים עתידיים. המבטח היה צריך לשלם בתוך 45 הימים שנקבעו ולהגיש בקשה להערכה מחדש על סמך מידע חדש. במקרה ספציפי זה חויבה המבטחת לשלם למוסד 80% מהתגמולים ששולמו לנפגע, בסך 102,578 ₪, בצירוף ריבית כדין ממועד הדרישה ועד לפסק הדין. ריבית הפיגורים בוטלה בהתחשב בנסיבות. כמו כן חויבה המבטחת לשלם למכון שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.