ת"א 43476-09-21

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של כלל הראיות הקיימות, שמיעת עדויות עדים ושקילת הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגיעה השופטת להחלטה בנוגע לטענה. הטענה מתקבלת בחלקה, ולהלן עיקרי ממצאיה. ראשית, טענת התובעים כי הנתבעים העלימו מידע וגרמו נזק ראייתי, המוביל להחלת הכלל של היפוך נטל ההוכחה, אינה מתקבלת. טענה זו נתפסת כניסיון להרחבת חזית אסורה ונדחית. בנוסף, טענות התובעים בדבר הקשר הסיבתי בין נפילתה של המנוחה לבין מותה, כמו גם שלמות קומת הלובי וטיעוני בטיחות כלליים, נדחות אף הן בשל היעדר חוות דעת מומחה תומכות. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת התובעים בדבר רשלנות בפיקוח על המנוח. השופטת מקבלת את העובדה שבית הדיור המוגן לא נקט זהירות סבירה כלפי המנוחה, בהתחשב בנסיבותיה הספציפיות, לרבות ההיסטוריה הרפואית שלה של סחרחורת ואירוע הדימום באותו בוקר. הימנעותו של המתקן מלספק לה מזון ושתייה בחדרה, ולאפשר לה לנוע ללא ליווי, נוכח פגיעותה, הייתה רשלנית. באשר לסיבת הנפילה, לא מצאה השופטת ראיות מספיקות לתמיכה בטענת התובעים כי המנוח החליק. במקום זאת, הראיות מצביעות על כך שהנפילה נבעה ככל הנראה מסחרחורת, מצב ידוע של המנוח. עוד קבע השופט כי לו היה המתקן מגלה התחשבות רבה יותר במצבו של המנוח, ניתן היה למנוע את הנפילה. רשלנות זו הובילה לכך שהמנוחה שברה את הירך ונזקקה לניתוח החלפת מפרק ירך. עם זאת, הטענה כי הרשלנות גרמה למותה של המנוחה נדחית, שכן לא ניתן לקבוע בוודאות מספקת כי מותה היה תוצאה ישירה של הנפילה. השופטת פסקה לתובעים 35 אלף שקל על כאב וסבל ו-5,000 שקל על עזרה לזולת, אך לא מצאה בסיס משפטי לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה או אובדן שירותי סבתא ואם. גם תביעת הנתבעים לניכוי בגין אשם תורם נדחית. בעקבות זאת חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 40,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 20% מהסכום, כולל מע"מ. התשלום ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיהיו בו הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והם שומרים לעצמם את זכות הערעור הקבועה בחוק.