ע"ב 2126/04

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי בטיחות בתעבורה, תבעה את עובדיה לשעבר, הנתבעת, בגין הפרת חוזה. הנתבעת חתמה על חוזה העסקה לארבע שנים עם סעיף אי תחרות והתחייבות לסודיות קניין רוחני. התובע טען כי הנתבע השתמש בסודות המסחריים שלה כדי להקים עסק מתחרה משלו ושכנע חלק מלקוחות התובע לעבור לחברה שלו. התובע ביקש צו מניעה קבוע נגד הנתבע, המגביל את עיסוקו, ותשלומים כספיים, לרבות פיצויים מוסכמים ופיצויים נוספים. בית הדין פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעת אכן הפרה את חוזה העבודה. השופט קבע כי הנתבע הבין את תנאי החוזה, לרבות סעיף אי התחרות, והפר אותו ביודעין בכך שהקים עסק משלו והתחרה בתובע. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב וכי טענתו להתפטרות בשל מצבה הרעוע של מכונית החברה שסופקה לו הייתה אמתלה בלבד. עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובע כי הנתבע החזיק בסודות מסחריים, שכן המידע אליו הגיע הנתבע לא היה הכרחי לעבודתו ולא נשמר בסודיות סבירה. למרות הפרת החוזה, בית המשפט דחה את בקשת התובעת לצו מניעה המגביל את עיסוקה של הנתבעת, שכן הגבלות כאלה תקפות רק כאשר הדבר נחוץ כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק לשעבר. מאחר שלנתבעת לא היו סודות מסחריים, לא היה צורך בהגבלת כיבוש. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 90,000 ₪, הוצאות משפט בסך 900 ₪, הוצאות משפט נוספות בגין שכירת חוקר פרטי בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 12,500 ₪. התשלומים היו אמורים להיות צמודים למדד המחירים לצרכן ולשאת ריבית מתאריכים מוגדרים. לכל צד ניתנה הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.