ה"פ 431-03-08

תקציר

השופט דחה את כל שלוש הטענות שהציג שיף בפסק הדין. ראשית, טענת ההתיישנות אינה הגיונית והשופטת קיבלה את טענת המועצה כי זכותה להפקיע את הפרויקט משיף עד לעיכוב או הפסקה סבירים של העבודות. תביעה זו נדחתה גם משום שהתביעה הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. שנית, גם עיכוב ההליכים בשל תניית בוררות נדחה בכמה טעמים. שיף לא טען טענה זו בהזדמנות הראשונה והבוררות בין הצדדים לא הושלמה, יתר על כן, שני הצדדים נחשבו כמי שזנחו את הליכי הבוררות. שלישית, העברת התביעה לפסים רגילים לא התקבלה, שכן השופט לא מצא צורך להכריע בשאלות עובדתיות כלשהן. השופט פסק גם בשלוש בקשות נוספות. בקשה 33, בבקשה לצרף את מינהל מקרקעי ישראל כגורם נדרש, נדחתה מאחר שהשופט מצא כי עמדת המינהל אינה נדרשת להכרעה בתביעה. בקשה 42, בבקשה להורות כי המועצה תהיה המבקשת היחידה, נדחתה אף היא, שכן הגדרת המועצה והאגודה כמבקשים לא שינתה את זהות הצדדים. לבסוף, בקשה 31, בקשת המועצה למתן פסק דין בשל מעשה של בית המשפט, התקבלה באופן חלקי. השופטת הצהירה כי המועצה מימשה כדין את זכותה להפקיע את הפרויקט משיף מבחינה חוזית, אך לא קיבלה את הבקשה למחוק את השכונות הרשומות בהסכם משנת 1992, ובמקום זאת השאירה שאלה זו לבירור בשלב מאוחר יותר. כמו כן הורה השופט על דחיית תביעה נפרדת שהגיש שיף (ע"פ 4191-06-08) ודחה שתי בקשות שביקשו משיף להפקיד ערבות להוצאות.