בר"ע 860/98

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בשאלת הסמכות האם בית משפט יכול לדון בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת ערר לפי חוק הנכים, תוך בחינת הוראות החוק הרלוונטיות והתקדימים שנקבעו. **I. סמכות לדון בבקשות רשות לערער על החלטות ביניים** * **עיקרון כללי:** היכולת לערער על החלטת ביניים מחוץ למסגרת ערעור סופי תלויה בדין הספציפי החל על ההליך. למסגרות משפטיות שונות יש הוראות שונות לערעורי ביניים. * **הבחנה המבוססת על חוקים פרוצדורליים:** * **תביעות קטנות:** בהליכי תביעות קטנות, בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים אינה מותרת בדרך כלל; רק ערעורים על פסק הדין הסופי מותרים. * **הליכים פליליים:** בעוד שניתן להעלות התנגדויות להחלטות ביניים במהלך ערעור על פסק הדין הסופי, בקשת רשות נפרדת לערער על החלטת ביניים לפני סיום המשפט אינה מותרת בדרך כלל, למעט חריגים ספציפיים. * **הליכים אזרחיים:** בעניינים אזרחיים ניתן להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים במהלך ההליך, בנוסף לזכות ערעור על פסק הדין הסופי. **השני. תחולה ספציפית לחוק הנכים** * **ניתוח סעיף 34 לחוק הנכים (פיצויים ושיקום), התשי"ט-1959:** * סעיף קטן (א) מאפשר ערעור לבית המשפט המחוזי על "טעם משפטי בלבד". * סעיף קטן (ב) מחייב את בית המשפט המחוזי לדון בערעורים כאלה בפני שלושה שופטים, מה שמצביע על תהליך לבחינת החלטות מהותיות ולא ענייני ביניים. * סעיף קטן (ד) מאפשר ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכפוף למתן רשות על ידי שופט בית המשפט העליון. * **פרשנות "החלטה":** המונח "החלטה" בסעיף 34 מתפרש כמתייחס ל"החלטה סופית" ולא ל"החלטת ביניים". פרשנות זו נתמכת על ידי: * הדרישה להרכב של שלושה שופטים בערעורים לבית המשפט המחוזי (סעיף 34(ב)), מה שמציע בחינה עניינית יותר. * המסגרת הפרוצדורלית לערעורים, מרמזת על התמקדות בסיום ההליכים. * **תקדים מחוק מס שבח מקרקעין:** פסק דין של בית המשפט העליון בעניין ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין (ע"א 3959/97 ברק נ' הממונה על מס שבח מקרקעין) קבע כי "החלטה" בהקשר זה אינה כוללת החלטות ביניים. הרציונל היה למנוע ריבוי של ערעורים על כל עניין ביניים, ובכך להגביל את הערעור על החלטות ביניים להקשר של ערעור סופי. * **תחולת התקדים:** ההנמקה בפרשת חוק מס שבח מקרקעין חלה על חוק הנכים. כוונת החקיקה בשני החוקים, כפי שמעיד אופי הליך הערעור (לגופו של עניין ובפני הרכב רב-שופטים), מצביעה על ערעורים על החלטות סופיות בלבד. **השלישי. יחסי הגומלין עם חוק בתי המשפט המנהליים** * **סעיף 45(ד) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשנ"ב-1992:** נראה כי סעיף זה מאפשר ערעור לגופן של החלטות ביניים לבית משפט מחוזי ברשות שופט בית משפט מחוזי. * **סעיף 4(ג) לחוק בתי המשפט המנהליים:** הוראה זו קובעת עיקרון היררכי: אם חוק אחר קובע כלל ספציפי לעניין, הוראה ספציפית זו גוברת על הוראותיו הכלליות של חוק בתי המשפט המנהליים. * **עליונות חוק הנכים:** מאחר שסעיף 34 לחוק הנכים מכיל הוראה ספציפית לעניין ערעורים, הוא גובר על סעיף 45(ד) לחוק בתי המשפט המנהליים. משמעות הדבר היא שהוראות חוק בתי המשפט המנהליים, לרבות אלה הנוגעות לערעורי ביניים, אינן חלות על ועדת הערר לפי חוק הנכים. זה חל גם על הבדלים פרוצדורליים, כגון מספר השופטים המנהלים ערעור. **הרביעי. שיקול נפרד של מחיקת צדדים** * **החלטת ועדת הערר:** החלטת ועדת הערר לפסול חברת ביטוח ועורך דין פרטי התבססה על הקביעה כי הסכסוך עם הצדדים הוא עניין לתביעה אזרחית רגילה ולא ערעור בפני הוועדה. * **בחירת הנוהל של המבקש:** המבקש בחר להגיש בקשת רשות ערעור גם על החלטה זו. * **ניתוח:** גם אם מחיקת הצדדים הייתה נחשבת להחלטה סופית לגבי אותם משיבים ספציפיים, ההליך המתאים היה ערעור מלא לגופו של עניין, ולא בקשת רשות ערעור. **V. סיכום** * **חוסר סמכות:** לבית המשפט אין סמכות לדון בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערר לפי חוק הנכים מכיוון שהחקיקה החלה אינה קובעת דרך פרוצדורלית כזו. * **תוצאה:** בקשת המבקש נמחקת. לא ניתן צו להוצאות.