בש"פ 11150/05

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבעל שביצע מעשי אלימות שונים כלפי אשתו, לרבות אונס, במהלך נישואיהם והמדינה ערערה עליו. השופט המקורי קבע כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה לפשעים אלה, אך חוזקן של ראיות אלה אינו משמעותי דיו כדי להצדיק את מעצרו של הבעל בלית ברירה. המדינה טענה כי הערכת השופט את הראיות הייתה פגומה, וכי היעדר ראיות פיזיות והדחקתה הראשונית של האישה את טענות האונס לא צריכים להפחית מאמינות עדותה, במיוחד בהתחשב בסביבה החברתית שבה חיה. מנגד, צוות ההגנה של הבעל טען כי עדותה של האישה אינה אמינה וכי קיימת אפשרות שהיא מעלה טענות שווא בשל קנאה באשתו השנייה. הם גם הציעו לשחרר את הבעל לצורת מעצר חלופית, שהשופט מצא לנכון. לאחר בחינת הטענות, הגיע שופט הערעור למסקנה כי התרשמותו של השופט המקורי מהיחלשות כוחן של הראיות אינה קבילה. הם קבעו כי די בהודעותיה המפורטות של האישה, יחד עם עדויות הילדים והראיות הרפואיות, כדי לבסס ראיות לכאורה לביצוע העבירות, למרות הכחשת הבעל. זאת ועוד, שופט הערעור חלק על צו השחרור, וסבר כי חלופת המעצר המוצעת, עליה לא המליץ שירות המבחן, אינה יכולה לנטרל את המסוכנות הנשקפת לאישה. לפיכך, הערעור התקבל, והבעל חויב במעצר עד תום ההליכים.