בג"צ 3292/07

תקציר

העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבים, היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר), לנהל חקירה פלילית בנוגע לפשעי מלחמה שבוצעו לכאורה בידי הצבא הישראלי במהלך שני מבצעים ברצועת עזה. העותרים טענו כי המשיבים אחראים לפגיעה באזרחים ולהרס רכושם, וכי פעולות אלה מהוות פשעי מלחמה. עם זאת, בית המשפט מצא מספר סוגיות שהקלו על בקשות העותרים. ראשית, העתירה הייתה כללית וכוללנית יתר על המידה, והקשתה על בירור המחלוקות הספציפיות ועל ביסוסיהן העובדתיים. שנית, הסעד המבוקש, חקירה פלילית, אינו מתאים לבירור עבירות חוק שאינן עולות כדי עבירות פליליות. בית המשפט הציע דרכי בדיקה אחרות, כגון ועדות חקירה, שיוכלו לעסוק באחריות ציבורית ולבחון את מדיניות הפעלת כוחות הביטחון. מנגנונים אלה התאימו יותר לתת מענה לחששות העותרים. בנוסף, דרישת העותרים לחקירה פלילית לא הייתה מעשית, שכן היא התבססה על הפרות לכאורה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ללא ראיות מספיקות. רף ההוכחה הגבוה הנדרש לצורך נקיטת הליכים פליליים לא נענה, שכן העתירה הסתמכה על ראיונות, דיווחים בעיתונות ודיווחים של ארגונים בינלאומיים שלא ניתחו את תגובות כוחות הביטחון במהלך המבצעים. זאת ועוד, ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית נתונה לשיקול דעתו של הפצ"ר, והתערבותו של בית המשפט בהחלטות אלה הייתה נדירה וחריגה. השיהוי הממושך בין המבצעים לבין העתירה – שהוגשה שנים לאחר מכן – פעל גם נגד העותרים. חלוף הזמן הקשה על איסוף ראיות וניהול חקירה יעילה. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להשיג את מטרות העותרים באמצעות חקירה פלילית, במיוחד נוכח היעדר תשתית ראייתית. במקום זאת, נראה כי העתירה ביקשה פסק דין הצהרתי, שבית המשפט ראה בו מיותר ובלתי יעיל. עוד ציין בית המשפט כי עמדת המדינה בנוגע להריסת בתים במהלך לחימה כבר נדונה והתקבלה בעתירות קודמות. מטעמים אלה דחה בית המשפט את העתירה, בהדגישו כי הכלי המשפטי המתאים למטרות העותרים אינו חקירה פלילית. השופט א' רובינשטיין הוסיף כי העתירה אינה מכירה בהקשר של מאבקה של ישראל בטרור ובקושי לקבל החלטות במהלך פעולות לחימה. במקום זאת, נראה שהיא נועדה לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל. השופט מלצר הסכים עם פסק הדין וציין כי טענות דומות לאלה שהציגו העותרים נשקלו ונדחו בחקירת הפצצות נאט"ו ביוגוסלביה.