בש"פ 2819/15

תקציר

הערעור הנדון נדחה לאחר עיון מפורט בחומרים ובטיעונים שהוצגו. בית המשפט הפנה לסעיף 21 לחוק המעצרים, הקובע שלושה תנאים למעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים: ראיות לכאורה לאשמה, עילות מעצר תקפות והיעדר חלופות מעצר יעילות ומגבילות פחות. במקרה זה, שני התנאים הראשונים התקיימו ללא עוררין, והמוקד עבר לשאלה האם קיימת חלופת מעצר בת קיימא. המערער, שהואשם בעבירות רבות של אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים בנכדיו במשך שמונה שנים, הוגדר כאיום משמעותי. בית המשפט הדגיש את החרדה שהביעו הקורבנות ובני משפחותיהם מהאפשרות לשחרורו של המערער, והגיע למסקנה כי אין חלופה אחרת שיש בה כדי להפחית את מסוכנותו. המערער טען כי חזקת חפותו נפגעה בשל המלצת שירות המבחן שלא לשחררו בשל אי קבלת אחריות. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי קביעת מסוכנותו התבססה על אופי העבירות הנטענות ולא על התנערותו מאחריות. בנוסף, עלה חשש לשיבוש אפשרי של הליכי המשפט, שכן משפחתו של המערער הייתה חצויה באשר לאשמתו, מה שהעלה חשש שהוא עלול לנסות להשפיע על העדות. עם כל השיקולים הללו, הערעור נדחה בסופו של דבר ב-17 במאי 2015.