תאד"מ 30324-10-23

תקציר

בסדר דין מהיר, בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בפסק דין שניתן על ידי השופט רז נבון ביום 1 ביולי 2026, דן בשתי תביעות כספיות שאוחדו. התביעה המרכזית שנותרה להכרעה היא תביעתה של נציגות בית משותף ברחוב הדר 4 בחולון (להלן: "הנציגות") נגד עיריית חולון (להלן: "העירייה") בגין נזקים שנגרמו לרכוש המשותף. תביעה נוספת, שהוגשה על ידי העירייה נגד חברת "מאיה ניהול איכות סביבה ופינוי אשפה בע"מ" (להלן: "מאיה"), נמחקה בהסכמה. **רקע עובדתי והמסגרת הדיונית:** התביעה המרכזית (תאד"מ 30324-10-23) הוגשה על ידי הנציגות כנגד העירייה, בטענה כי העירייה או מי מטעמה גרמה לנזקים בשני אירועים: 1. **האירוע הראשון:** ב-29 בנובמבר 2021, עובד, שככל הנראה פעל מטעם העירייה, גרם נזק לדלת חדר הפחים בבניין, ככל הנראה כתוצאה מניסיון לפתוח אותה בכוח. 2. **האירוע השני:** ב-14 בדצמבר 2021, משאית לפינוי גזם וגרוטאות, שהופעלה על ידי חברת מאיה (קבלן של העירייה), פגעה בקיר הכניסה לחדר הפחים, גרמה לשבר באריחי שיש וכן נזק לעמוד חניה. העירייה בכתב הגנתה טענה כי יש לדחות את התביעה, תוך העלאת טענות בדבר אי-סיווג הנציגות כאישיות משפטית, תשלום פיצויים על ידי חברת ביטוח (טענה שלא הוכחה), וכן הכחשת מעורבות עובדי העירייה באירוע הראשון, וטעינה כי באירוע השני האחריות מוטלת על מאיה כקבלן עצמאי. תביעת העירייה נגד מאיה (תאד"מ 8262-02-24) הוגשה כפיצוי מותנה, אם תתקבל תביעת הנציגות. תביעה זו נמחקה בהסכמה, אך בית המשפט התייחס לחומרים שהוגשו במסגרתה, בהתאם להסכמת הצדדים. לאחר דחיית בקשת העירייה להגשת הודעת צד ג' למאיה במסגרת ההליך המהיר, הוגשה תביעת העירייה נגד מאיה. הליכי התביעות אוחדו. מטעם הנציגות הוגש תצהיר של חבר נציגות וחוות דעת הנדסית. מטעם העירייה הוגש תצהיר של נציג מטעמה, אך לא הוגשה חוות דעת נגדית. מטעם מאיה הוגש תצהיר וחוות דעת שמאי. בשל קיומן של חוות דעת סותרות, מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת האירוע השני. הצדדים ויתרו על חקירות המומחים. לבסוף, בהסכמת הצדדים, נמחק ההליך נגד מאיה, ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב על בסיס כל החומר. **ניתוח משפטי והכרעה:** **א. האירוע הראשון (נזק לדלת חדר הפחים):** * **הוכחת הנזק והאחריות:** בית המשפט קיבל את גרסת הנציגות, כי עובד של העירייה גרם נזק לדלת חדר הפחים. התרשמותו של בית המשפט התבססה על סרטון שהוצג, אשר בו נראה אדם, שככל הנראה מדובר בעובד עירייה, מתקשה לפתוח את הדלת ופוגע בה. טענת העירייה, כי עובדיה לא גרמו לנזק, נדחתה כהרחבת חזית, וכן נסתרה על ידי תשובת העירייה עצמה מיום 14 במרץ 2022, שהציעה פיצוי בסך 155 ₪. בית המשפט קבע כי העירייה אחראית לנזק שנגרם. * **הפיצוי:** הנציגות הציגה חשבונית תיקון בסך 180 ₪. בית המשפט קיבל את הראיה ופסק פיצוי בסך 180 ₪, בתוספת ריבית שקלית ממועד התיקון. **ב. האירוע השני (נזק לאריחי שיש ועמוד חניה):** * **הוכחת הנזק והאחריות:** הוכח כי משאית של חברת מאיה, אשר פעלה מטעם העירייה לפינוי גזם, פגעה בקיר הכניסה לחדר הפחים, באריחי השיש (מעקה נמוך ועליון) ובעמוד החניה. הוכחות לכך כללו סרטון, תמונות, וקביעות מומחה בית המשפט. * **מומחה בית המשפט:** מומחה בית המשפט קבע את עלויות התיקונים של אריחי השיש בסך 10,000 ₪ + מע"מ (11,800 ₪). לגבי עמוד החניה, אף על פי שבעת ביקור המומחה הוא לא היה קיים, בית המשפט קבע כי הוכח שהנזק נגרם מהמשאית, ופסק את עלותו בסך 1,150 ₪ + מע"מ (1,357 ₪). סך הכל, נקבע כי הנציגות זכאית לפיצוי בסך 13,157 ₪, בתוספת ריבית שקלית ממועד האירוע. **ג. אחריות העירייה כרשות מקומית בגין מעשי קבלן:** * **המסגרת החוקית:** בית המשפט קבע כי העירייה חבה באחריות לנזק, אף אם נגרם על ידי קבלן משנה (מאיה). זאת מכוח סעיף 242 לפקודת העיריות, המטיל על העירייה חובה מפורשת לדאוג לפינוי אשפה, תברואה ובריאות הציבור. * **פטור מאחריות לפי סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין:** העירייה טענה כי היא פטורה מאחריות מכוח סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין, המורה כי לא תהא העירייה אחראית על עוולה שנעשתה על ידי קבלן עצמאי, אלא אם הייתה אחראית מכוח חיקוק לעשיית המעשה. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי מכיוון שסעיף 242 לפקודת העיריות מטיל על העירייה חובה חוקית לבצע את פעולות פינוי האשפה, הרי שהיא "אחראית מכוח חיקוק לעשיית המעשה". המשמעות היא שהחריג בסעיף 15(4) אינו חל, והעירייה אינה יכולה להתנער מאחריותה. * **פרשנות החוק והפסיקה:** בית המשפט הרחיב וביסס את קביעתו על מגוון פסקי דין (סקל, יעקב, סער) ועל דברי מלומדים, תוך הדגשת העיקרון כי רשות מקומית המוטל עליה חובה חוקית אינה יכולה להתחמק מאחריות בטענת קבלן עצמאי. כמו כן, צוין כי גם אם נתקיימה רשלנות מצד הקבלן, העירייה עשויה לשאת באחריות גם מכוח רשלנות, בין היתר בשל פיקוח לקוי. * **מדיניות שיפוטית:** בית המשפט הדגיש כי מבחינה מדיניותית, יש להגן על האזרח הפשוט, אשר משלם ארנונה לרשות, מפני נזקים הנגרמים כתוצאה מפעולותיה, גם אם מבוצעות על ידי קבלנים. התנהלות העירייה, שסירבה לשלם סכומים נמוכים והתעקשה על התדיינות משפטית ארוכה, נחשבה מוקשית וגרמה להוצאות מיותרות. **ד. פיצויים נוספים:** * **עוגמת נפש:** בשל התנהלות העירייה, אשר נתפסה כמתנערת מחובותיה, פסק בית המשפט פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש. * **שכר טרחת עורך דין והוצאות:** לאור קבלת חלק הארי של התביעה, הושתו על העירייה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, אגרות, ושכר טרחת מומחים (בית המשפט ומומחה הנציגות). **סיכום:** בית המשפט קיבל את תביעת הנציגות בחלקה הארי, וחייב את העירייה בסכום כולל הכולל את הנזקים המוכחים בשני האירועים, פיצוי בגין עוגמת נפש, והוצאות משפט. המדובר בפסק דין המדגיש את אחריותן של רשויות מקומיות גם כאשר הן מבצעות את חובותיהן החוקיות באמצעות קבלני משנה, ומבסס את האחריות מכוח הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיים.