ת"א 203/06

תקציר

התובע, יליד שנת 1976, נפגע בתאונת עבודה בשנת 2000 בעת שעבד אצל הנתבעת כמחסנאי ונהג חלוקה. נסיבות התאונה היו שנויות במחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי ערימת ארגזים במשקל של כ-20 ק"ג כל אחד קרסה ופגעה בידו הימנית, ואילו הנתבעים טענו כי ארגז בודד נפל מידיו של התובע ופגע בידו. השופטת העדיפה את הגרסה שהציגו הנתבעים והגיעה למסקנה כי ארגז בודד שנערם בצורה לא נכונה נפל על ידו הימנית של התובע. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא התרשלה בתאונה וכי על הנתבעת, כמעסיקה, מוטלת חובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה והיא לא עשתה כן. לאחר מכן פנה השופט לסוגיית הפיצויים. בחוות הדעת של התובע נקבע כי בידו הדומיננטית נקבעה לו נכות קבועה בשיעור של 37.3% עקב הפרעה קונברסיבית. מומחה הנתבעים חלק על כך והציע שיעור של 20%. השופטת קיבלה את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת וקבעה כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 40%. לאחר מכן חישב השופט את נזקי התובע כתוצאה מאובדן השתכרות, בעבר ובעתיד, והעמיד אותם על סך של 1,186,060 ₪. לכך הוסיפה השופטת 250,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, ו-250,000 ₪ עבור סיוע שנדרש בעבר ובעתיד, מה שמביא את סך הפיצוי ל-1,722,354 ₪. מסכום זה הפחיתה השופטת את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, בסך 120,763 ש"ח, והביאה את יתרת החוב לתובע לסך של 1,601,591 ש"ח. לבסוף, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע סכום זה בתוספת שכר טרחת עורך דין, מס ערך מוסף על אגרות אלה, החזר אגרות בית משפט והוצאות חוות הדעת הרפואיות של התובע. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את יתרת אגרות בית המשפט.