ע"א 398/62

תקציר

המקרה הנדון, כהן נ' כהן, סובב סביב זוג נשוי שחי בנפרד כבר כמה שנים. האישה, המשיב ל. כהן, הגישה תביעה נגד בעלה, המערער א. כהן, בגין נזקים שנבעו מתקיפה נטענת שהתרחשה בשנת 1956, טרם פרידתם. המשיב ביקש לפטור אותו מתשלום אגרות בית המשפט או לדחות את התשלום מחמת עוני. בינתיים התנגדה המערערת בנימוק שנישואיהם התקפים מונעים את התביעה לפי סעיף 9 לפקודת הנזיקין האזרחית, תש"ד-1944. סעיף זה קובע כי לא ניתן לנקוט פעולה ביחס לעוולות אזרחיות שבוצעו במהלך קיום הנישואין. רשם בית המשפט המחוזי הפנה את השאלה לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המשיבה, והתיר את תביעתה נגד בעלה, מאחר שהם חיו בנפרד שנים רבות. המערער ערער על החלטה זו, שהובילה לפסק דינו של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי סעיף 9 לפקודת הנזיקין האזרחית חל בין אם בני הזוג חיים יחד או בנפרד, כל עוד הנישואין קיימים. הפקודה מבוססת על התפיסה כי התדיינות משפטית בין בני זוג עלולה לפגוע בחייהם המשותפים, ולכן בני זוג אינם רשאים לתבוע זה את זה בנזיקין כל עוד נישואיהם מתקיימים. הדבר עולה בקנה אחד עם המשפט המקובל האנגלי והפסיקה הישראלית הקודמת. עם זאת, בית המשפט העליון אף קבע כי מאחר שהמשיבה ביקשה לתקן את תביעתה ולהוסיף סעיף להוצאות הבראתה, תביעה חדשה זו חורגת מתחומה של פקודת הנזיקין האזרחיים. לפיכך, נדחתה ההחלטה ביחס לתביעת הנזיקין המקורית, אך התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בתביעה המתוקנת להוצאות רפואיות. כל צד היה אחראי להוצאות הערעור שלו.