ב"ל 4338/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותם של סעיפים 328 ו-329 לחוק הביטוח הלאומי, בפרט בנוגע לניכוי קצבאות בעקבות תאונת דרכים. על בית המשפט לקבוע האם המוסד יישם את סעיף 329 כדין, או שהיה עליו להפעיל את סעיף 328 במקומו. סעיף 328 מאפשר למוסד לתבוע פיצוי מצד שלישי האחראי לנזקי המוטב, ואילו סעיף 329 מאפשר למוסד לנכות מההטבות המגיעות סכום השווה לפיצוי שהתקבל מהצד השלישי, עד למקסימום של 75%. ההבדל העיקרי הוא שסעיף 328 מתמקד בהימנעות מאחריות מופרזת לצד המזיק, ואילו סעיף 329 נועד למנוע פיצוי יתר לאדם הניזוק. בהקשר של תאונת דרכים, אם המוסד מכיר בזכאותו של תובע לתגמולים לאחר שקיבל פיצוי מלא מהצד המזיק, אזי על המוסד לפעול לפי סעיף 329 ולנכות מהתגמולים, סכום השווה לפיצוי שקיבל, עד למקסימום של 75%. זאת בתנאי שהמוסד טרם קיבל שיפוי מהצד השלישי לפי סעיף 328, שכן הוא אינו יכול לתבוע לפי שני הסעיפים במקביל. באשר לסכום שיש לנכות, בית המשפט הולך בעקבות פרשת פרלה עמר, הקובעת כי יש לנכות רק את חלק הגמלה המיוחסת לתאונת הדרכים. בית המשפט מקבל את חוות דעתו הרפואית של פרופ' הלל, שמונה על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה כתוצאה מהתאונה היא 35%. על בסיס זה מחשב בית המשפט כי עבור התקופה שמיום 1.11.1998 ועד לקביעת הנכות הצמיתה ביום 1.1.2003, זכאי המוסד לנכות 54.69% מתגמולי התובע. מ-1 בינואר 2003 ואילך שיעור זה עולה ל-58.33%. פסק הדין גם מורה לנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום, ומקנה לשני הצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בנוסף, אם הנתבע ביקש מחברת הביטוח שיפוי לפי סעיף 328, עליו להחזיר לתובע את תגמוליו אם קיבל פיצוי כלשהו, ולמסור את פרטי ההחזר תוך 60 יום.