עמ"נ 39323-01-21

תקציר

מדובר בערעור על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (הרשות) לדחות בקשה של ידועים בציבור של בני זוג המבקשים לקבל מעמד עבור בן הזוג שאינו ישראלי. בני הזוג, שאינם נשואים, מורכבים מאזרח ישראלי ומאזרח זר. החלטת הרשות התבססה על הערכתה כי מערכת היחסים ביניהם לוקה בחוסר כנות. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הרשות, והוביל את בני הזוג לערער. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם המערערים מקיימים מערכת יחסים כנה ואמיתית המצדיקה את המשך ההליך המדורג להכרה בשותפותם ולמתן מעמד למערערת הזרה. השופטת פתחה את דבריה בדיון על המסגרת המשפטית ועל ההבדלים בהליכי הבדיקה בין זוגות נשואים לידועים בציבור. האחרון נושא בנטל הוכחה מוגבר כדי לבסס את כנות וכנות מערכת היחסים ביניהם. השופטת הדגישה גם את זכותם של אזרחי ישראל לחיי משפחה בישראל ואת זכותם לעצב חיי משפחה אלה כרצונם, תוך הכרה במעמדה החוקתי של הזכות לחיי משפחה. בהתייחסה לראיונות שערכה הרשות כדי לבחון את כנות הקשר, מתחה השופטת ביקורת על האופן שבו הם נערכו והוקלטו. הראיונות נמצאו כתובים בכתב יד, קשים לפענוח ולא ממוספרים, מה שמקשה על התייחסות לחלקים ספציפיים. השופט המליץ לרשות להקליט את הראיונות בעתיד, שכן הדבר ימנע סתירות וטיעונים לגבי השאלות והתשובות. בחינה מעמיקה של שני הראיונות שנערכו עם המערערים העלתה כי הם ידעו פרטים רבים זה על חייו של זה, לרבות מידע לא טריוויאלי. השופטת התייחסה ל"סתירות" שעליהן הצביעה הרשות בנוגע לדבריהם של בני הזוג ומצאה כי את רובן ניתן להסביר או שאינן מהותיות מספיק כדי להטיל ספק בכנות הקשר ביניהם. כך למשל, הבהירה השופטת כי ניתן לייחס את גרסותיו השונות של המערער למפגש עם ילדי המערער לאופי הרגיש של ביקוריהם ולגילם הצעיר של הילדים. השופטת גם דחתה את הביקורת של הרשות על סגנון היחסים, והכירה בכך שזוגות שונים מעצבים את מערכת היחסים שלהם באופן שונה. זאת ועוד, השופטת ציינה כי המערערים נשאלו במהלך הראיון שאלות לא ראויות ומיותרות, כגון האם קיימו יחסי מין בדייט הראשון. באשר להיעדר שיתוף פעולה כלכלי בין המערערים, קבעה השופטת כי אין בכך כדי להצביע בהכרח על חוסר כנות במערכת היחסים ביניהם, במיוחד לאור העובדה שכל אחד מהם ניהל את כספו באופן שונה. השופטת הדגישה כי אין דרך אחת נכונה לקיים קשר זוגי אמיתי וכי על הרשות ובתי המשפט להכיר במגוון אורחות החיים המשפחתיים. הראיון השני, שנערך בנוכחות עורך דינם של המערערים, חשף השמטות וסתירות ניכרות בין תמליל הרשות לבין התמלול הסימולטני שערך עורך הדין. השופט ייחס זאת לכך שהראיונות לא הוקלטו והציע כי יש צורך לשקול היטב את טענות הרשות. השופט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא דוחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערערים היו אמורים להמשיך בהליך המדורג, והרשות נדרשה להעניק למערער הזר לאלתר רישיון לישיבת ארעי. כמו כן נדרשה הרשות לכסות את הוצאות המערערים ושכר טרחת עורכי הדין, תוך ניכוי של 14 חודשים מתקופת ההליך המדורג הכוללת כדי להביא בחשבון את הזמן שנדרש להליכים משפטיים.