ת"א 10137/05

תקציר

התובעת, שהגישה תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת, טענה כי נפגעה בתאונת דרכים. לטענת התובעת, היא יצאה מרכבה, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת, ובעת שסגרה את הדלת, משב רוח הטיח אותה באגודל ימין וגרם לה לחבלה. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי גרסאותיהם לאירועים סותרות וכי התובע אינו אמין. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע לא סיפק הכחשה ראויה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, ולפיכך גרסת התובע דינה כהודאה. עוד קבע בית המשפט כי לנאשם הייתה גרסה לאירועים, אך לא הציג אותה, דבר המהווה הפרה של התקנות. באשר לעדותו של בנו של התובע, ציין בית המשפט כי שני הצדדים ביקשו שלא להאמין לעדותו, ולכן אין צורך לבחון את מהימנותו. גם עבודתו של החוקר, לרבות הקלטותיו החלקיות, זכתה לביקורת מצד בית המשפט, שבחר שלא להסתמך עליהן. מנגד, בית המשפט מצא את עדותה של התובעת אמינה וקיבל את גרסתה לאירועים. מאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח אובדן השתכרות כלשהו והפגיעה התאוששה תוך חודש, פסק לה בית המשפט 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. בית המשפט פסק גם הוצאות משפט, וקבע כי על התובעת לקבל פיצוי נוסף מעבר לשיעורים המרביים הקבועים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן היה עליה להוכיח את נסיבות התאונה. לפיכך, הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 9,650 ₪, כולל הוצאות משפט והוצאות משפט נוספות.