ת"פ 9933-03-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של הפרת חוקי מגן בנוגע לחופשה שנתית ושכר. בית המשפט קבע כי הערך החברתי הנפגע מביצוע עבירות אלה הוא משמעותי ואין להקל בו ראש, והנאשם אכן ייתן את הדין. באשר לחוק הגנת השכר, תחום הקנס ההולם נקבע בין 25,000 ל-75,000 ₪, ועבור חוק חופשה שנתית, בין 2,500 ₪ ל-7,500 ₪. טווחים אלה מביאים בחשבון את נזקי העבירות, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. בקביעת מספר יחידות העבירה קיבל השופט בחלקו את טיעוני ההגנה והתביעה, ומנה את העבירה של אי העברת שכר מנוכה כשלוש יחידות, ואת העבירות לפי חוק חופשה שנתית כשתי יחידות. בגזר הדין התחשב השופט בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, לרבות היעדר הרשעות קודמות של הנאשמת, לקיחת אחריות על מעשיה, קשיים כלכליים שנגרמו כתוצאה מתביעה אזרחית נגד עובדת והקושי הפוטנציאלי בתשלום קנס גבוה. כתוצאה מכך, החליט השופט כי די בקנס השווה לרף התחתון של אזור הענישה בגין כל עבירה. בהתאם לכך, חויב הנאשם לשלם קנס כולל בסך 80,000 ₪ ב-25 תשלומים חודשיים שווים. כמו כן, הנאשמת נדרשת לחתום על התחייבות בתוך 14 יום מקבלת גזר הדין, בה היא מסכימה כי אם תפר את החוקים המדוברים בתוך שלוש שנים, היא תיקנס ב-100,000 ₪ בגין כל הפרה של חוק הגנת השכר וב-14,400 ₪ בגין כל הפרה של חוק חופשה שנתית.