ת"א 8469/09

תקציר

קביעתו של השופט היא שאופיר מועלם פלש לקרקע המדוברת מתישהו בין השנים 1996 ל-1997. השופט הגיע למסקנה שמועלם ביצע את הבנייה על הקרקע בידיעה שהמינהל האזרחי מנהל הליכים לפינוי אחיו מהנכס. חוות דעת המומחה וראיות נוספות שהוצגו בתיק תומכות בטענה כי השינויים המשמעותיים בנכס חלו לאחר הגשת תביעת הפינוי נגד אילן מועלם בשנת 1997. השופט מצא כי טענתו של אופיר כי לא היה מודע לתביעת הפינוי נגד אחיו אינה אמינה. בנוסף, דחתה השופטת את הטענה כי אופיר התגורר בבניין מילדות, למעט תקופה קצרה בה למד בפנימייה, בשל חוסר עקביות בעדותו והיעדר ראיות תומכות משכנעות. השופט מצא כי עדויותיהם של עדי ההגנה, בהם דודו ואמו של אופיר, מוטות ואינן עולות בקנה אחד עם המסמכים הקיימים. מנגד, השופט מצא את עדותו של מפקח המנהל האזרחי אמינה, מה שתמך בטענה שאופיר לא היה דייר בנכס לפני הגשת תביעת הפינוי. בסופו של דבר קבע השופט כי אופיר מועלם פלש לנכס שלא כדין ואין לו רישיון משתמע לתפוס אותו. בעקבות זאת דחתה השופטת את טענותיו של אופיר והורתה לו לפנות את הנכס עד 1 באפריל 2015, בנוסף לכיסוי הוצאות המנהל האזרחי ושכר טרחת עורך דין. השופט נעתר גם לבקשת המינהל לפצל את סעדיו, לאור חוסר הוודאות סביב עיתוי הפינוי. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 14.12.2014.