ת"א 830/07

תקציר

השופט דוחה את טענת הלווים, שטענו כי לא הבינו את המסמכים עליהם חותמים, לרבות ויתור על זכויותיהם לדיור זמני במקרה של פינוי. השופט מתקשה להאמין לגרסת הלווים לאירועים, מה גם שחלקם אינם אנאלפביתים או מתקשים לקרוא, ובמסמכים מצוין בבירור כי הלווים חותמים ככאלה, ולא רק כערבים. עוד מציינת השופטת כי ללווים הייתה הזדמנות מספקת לקרוא את המסמכים ולבקש הבהרות, וכי נציגת הבנק העידה כי היה זה מנהגה הרגיל להסביר את עיקרי המסמכים, לרבות סכנת הפינוי. זאת ועוד, השופטת מציינת כי טענת הלווים כי חתמו על המסמכים תחת הרושם ששניים מהלווים חתמו רק כערבים מופרכת על ידי תוכנם של המסמכים עצמם, שם הם רשומים בבירור כלווים. השופט מסכם כי הלווים ויתרו במפורש על זכויותיהם תוך מודעות והבנה להשלכות, וכי תביעתם הנוכחית היא ניסיון לעכב את העיקול הבלתי נמנע על רכושם. לפיכך, השופט פוסק לטובת הבנק ומורה ללווים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק, ומבטל כל צו זמני המונע את הפינוי.