עמ"ש 2344-08-23

תקציר

עמדת המשיב היא כי יש לדחות את הערעור, שכן המערערת לא סיפקה כל סיבה משכנעת להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. הליך הערעור לא נועד להוות פלטפורמה לדיון מיותר בטענות עובדתיות, והמשיב סבור כי אין בתיק זה נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור. פסק דינו של בית משפט קמא יסודי ומנומק היטב. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המערערים היא כי היה מקום לאפשר להם להגיש חוות דעת מומחה שתתמוך בטענתם כי החיסונים המומלצים מהווים סיכון לבנם הקטין. עם זאת, המשיב מציין כי המערערת לא ניסתה להגיש חוות דעת זו אלא לאחר שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט נתן את חוות דעתו. בית משפט קמא, בהחלטת ביניים מנומקת היטב, דחה את בקשת המערער כניסיון ל"תבונה בדיעבד" וכעיכוב מיותר של ההליכים. המשיב תומך בהחלטה זו ומדגיש כי על המערערת מוטל נטל ההוכחה והיא לא סיפקה כל הצדקה רפואית משכנעת לאי קיום המלצות משרד הבריאות לחיסוני השגרה. זאת ועוד, המשיב טוען כי קביעותיו העובדתיות וממצאי המהימנות של בית משפט קמא מבוססים היטב ואין להפריע להם. חוות דעת המומחה שמונתה על ידי בית המשפט הייתה יסודית והתייחסה כראוי לחששותיה של המערערת לגבי הסיכונים הפוטנציאליים של החיסונים. מסקנת המשיב היא כי אין בסיס משפטי לערער על פסק הדין ועל כן יש לדחות את הערעור. למשיב נפסק הוצאות בסך 10,000 ₪ מהמערערת.