ת"א 41657-11-19

תקציר

פסק הדין דן בשכר הטרחה המגיע לעורך דין בגין מכירת מספר בתים על ידי נתבעים רבים. שיעורי שכר הטרחה לפני ואחרי תיקון לחוק מכר דירות הוסכמו על הצדדים ולא היו שנויים במחלוקת. עם זאת, הנתבעים טענו כי לאחר תיקון החוק הם סיכמו עם עו"ד בן חיים על שכר טרחה מופחת של 1%. הנתבעים הצליחו להוכיח טענה זו, והעבירו את נטל ההוכחה לתובע, שלא הצליח להביא ראיות סותרות. לפיכך, העמלה המופחתת של 1% הוחלה על חישוב עמלות בגין הסכמי מכר לאחר תיקון החוק. בגין הסכם מכר אחד, עם נתבע 7, סירב הסנגור לטפל במכירה בשל אי חוקיות לכאורה, ולפיכך היה הסנגור זכאי לשכר טרחה סמלי, אשר אושר על ידי נאשם 1 כסך של 10,588.50 ₪. הצדדים חלקו גם על שכר טרחת עורכי דין בגין הליכים משפטיים, אך התובע זנח תביעה זו, ונפסק הסכום עליו הסכימו הנתבעים, 55,575 ₪. התובע תבע הוצאות שונות בסך של 10,996.41 ₪, אשר לטענת הנתבעים לא הוכחו או שהתיישנו על פי חוק. השופט פסק את מלוא הסכום, שכן ההוצאות נגרמו באופן סביר. השופט פסק גם במועד שערוך שכר הטרחה, וקבע את יתרת הסכום המגיע לתובע לאחר התחשבות בתשלומים קודמים ששילמו הנתבעים, שהביאו לכך שהנתבע 1 חויב לשלם לתובע 10,695 ₪. השופט התייחס גם להיעדר יריבות בין נאשם 3, חיוב ביחד ולחוד, קיזוז טענות, ולבסוף קבע כי על הנתבע 1 לשלם 10,695 ₪ נוספים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה נלווים. כמו כן חויב הנתבע 1 לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסך 12,500 ₪. ככלל, פסק הדין דחה במידה רבה את טענות התובע, ורק הנתבע 1 היה אחראי ליתרת שכר הטרחה, בעוד התביעות כנגד הנתבעים האחרים נדחו.