תמ"ש 72143-11-20

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה לפסק דין הצהרתי ודוחה את התביעה שכנגד בדבר חלוקת שתי חלקות מקרקעין, X ו-Y, השייכות בתחילה לשלושה אחים: א' (התובעת) וד' ו-ל' (שנפטרה). בשנות ה-90 חילקו האחים את החלקות באופן שונה מהחלוקה המקורית. ההסכמים החדשים באו לידי ביטוי בטאבו, אך לא הושלמו כל הפורמליות הנדרשת. ל' חתמה על הסכם מתנה בו העבירה את חלקה בחלקה י' לידי א'. למרות שהנתבע טען כי הסכם זה אינו הגיוני ואינו תקף, השופט קבע כי מדובר במתנה תקפה, שכן אין ראיות לניצול, ול' סמכה על הרב שתיווך במתנה. השופטת דחתה גם טענות אחרות נגד תוקפו של ההסכם, ובהן אי הדיווח לרשויות המס, שכן הראיות הראו כי מדובר במחדל טכני, והצדדים פעלו בהתאם להסכם במשך למעלה משני עשורים. השופט קיבל את הסכם המתנה משנת 1996 כבסיס לפסק הדין, לצד הסכמים תומכים נוספים, למרות פגמיהם, והורה לרשום את החלקות על פי החלוקה החדשה. התביעה שכנגד, שדרשה לרשום את החלקות באופן שונה, נדחתה. עוד ציינה השופטת כי האיחור של התובעת ברישום הזכויות במקרקעין היה בעייתי אך מיתן את ההוצאות בשל כך, והורה לנתבעים לשלם לתובע 10,000 ₪.