בג"צ 7957/07

תקציר

העותרים ביקשו לבטל הוראות מסוימות ב"נוהל גיוס מתנדבים למשמר האזרחי" של משטרת ישראל, שקבע גיל אחיד להפסקת פעילות התנדבותית במשמר האזרחי. העותר מספר אחת, מר עוזי שדה, שירת בהתנדבות במשמר האזרחי בשנים 2001-2006, אך נמסר לו כי לא יוכל לעשות כן עוד בהגיעו לגיל 70. גם העותר מספר שתיים, מר מאיר כהן, הפסיק להתנדב במשמר האזרחי בשל הגיעו לגיל המקסימלי שנקבע בנוהל. העותרת מספר שלוש היא עמותה שמטרתה לקדם את זכויות הקשישים, והעותרת מספר ארבע מעניקה סיוע משפטי לקשישים. העותרים טענו כי ההוראות המדוברות פוגעות בעקרון השוויון ובכבוד האדם, ומשקפות אפליה מחמת גיל ו"גילנות". לטענתם, הנוהל צריך לקבוע את המשך ההתנדבות על סמך מבחנים פרטניים המעריכים את יכולותיו של כל מתנדב. המשיבים, המייצגים את המשטרה, הדגישו את האופי המבצעי של פעילות המתנדבים במשמר האזרחי ואת הצורך של המתנדבים להיות כשירים פיזית ומגיבים. הם הצדיקו את מגבלת גיל ההתנדבות על בסיס מדיניות הפרישה של העובדים, שקבעה גיל פרישה אחיד וקבוע מראש. בית הדין, בראשות השופטת א' חיות, הכיר בהבחנה בדיני העבודה בין עובדים למתנדבים, וציין כי מתנדבים אינם נופלים בגדרם של דיני הגנת העבודה. בית המשפט הכיר גם באופיו הייחודי של המשמר האזרחי, שלחבריו חובות וזכויות דומות לאלה של שוטרים. בהתחשב בדמיון הרב בין תפקידי השוטרים למתנדבי המשמר האזרחי, קבע בית המשפט כי הליך הפסקת ההתנדבות בגיל 67 אינו מהווה אפליה מחמת גיל. בית המשפט הדגיש כי הנוהל מבחין בין תפקידים מבצעיים למינהליים ומאפשר הארכות במקרים מסוימים, דבר המשקף גישה מאוזנת. כמו כן, בית הדין ציין את ההבחנה בין עובדים למתנדבים, והפך את הטענות למודל אחיד של גיל פרישה, כגון שילוב עובדים צעירים, לבלתי ישימות בהקשר של התנדבות. השופטת חיות הדגישה את הערך והמשמעות של תרומתם של המתנדבים הקשישים לחברה והכירה בצורך לעודד את השתתפותם. עם זאת, בהתבסס על מאפייניו הספציפיים של המשמר האזרחי וההסדרים הפרוצדורליים הקיימים, שבית המשפט מצא כי הם מאוזנים באופן סביר, נדחתה העתירה. פסק הדין הדגיש את חשיבות הערכת ההתנדבות תוך הכרה בדרישות המבצעיות של המשמר האזרחי.