ת"א 3655-04-19

תקציר

התובעים, שנכחו בדיון, ביקשו מבית המשפט שלושה סעדים: ראשית, פיצוי כספי בסך 64,000 ₪, שנית, ביטול פסק דין 1 בעילה כי הושג במרמה, ושלישית, יישום החלטות 1 ו-2, שעניינן פטור מאגרות בגין הליכים בערכאות אחרות. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה מכמה טעמים. השופט הסכים עם הנתבעים ודחה את התביעה על הסף. החלטה זו התקבלה משום שהשופטת מצאה כי טענות התובעים הן למעשה ערעוריות באופיין ולא ביססו עילה לתרמית, ולכן התביעה אינה מצדיקה את מתן הסעד המבוקש. יתר על כן, השופט מצא כי תביעת התובעים נדחית מבחינה פרוצדורלית, שכן בתי משפט במחוזות אחרים כבר התייחסו לאותה טענה וקבעו כי הטענות להונאה אינן מחזיקות מעמד. עוד ציינה השופטת כי ניתן היה לדחות את התביעה בטענת התיישנות, שכן הטענות שהעלו התובעים היו ידועות להם בעת מתן פסק הדין 1. לבסוף הורה השופט על מחיקת התביעה וקבע כי מאחר שהדיון בבקשה התקיים בהיעדרה של המבקשת-המדינה, לא יהיה צו להוצאות.