סע"ש 34839-02-21

תקציר

התובע, מבקש מקלט, הגיש תביעה נגד מספר נתבעים בטענה להפרת זכויות עובדים במהלך העסקתו בשני ברים בבעלות נתבעים שונים. תקופת ההעסקה הראשונה (אוגוסט 2018 עד ספטמבר 2020) התאפיינה בשינויים תכופים בחברות הקבלן דרכן הועסק התובע, בעת שעבד באותו מקום. בתקופה השנייה (ספטמבר 2020 עד מרץ 2021) הועסקה התובעת ישירות באחד הברים. בית המשפט קבע כי צו ההארכה בענף הניקיון אינו חל במקרה זה, ועל כן נדחתה תביעת התובעת לאלמנטים הנובעים מצו זה. בית המשפט קבע כי בתקופה הראשונה עבד התובע בשני עסקים נפרדים. הוא הועסק על ידי חברות הקבלן ולא על ידי בעלי הברים (הנתבעים 8 ו-9) במשך 9 החודשים הראשונים. עם זאת, לאחר 9 חודשים הפכו בעלי הברים למעסיקיה המשותפים של התובעת יחד עם החברות הקבלניות, שכן החוק אוסר על העסקת עובד קבלן כוח אדם למעלה מ-9 חודשים רצופים. עוד קבע בית הדין כי יש להכיר בבעלי הסורגים כמעסיקיה המשותפים של התובעת לאורך כל תקופת ההעסקה הראשונה, שכן הם לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענתם כי התקשרו עם קבלני כוח אדם מורשים, ועל כן הוחלה במקרה זה החזקה כי המשתמש הוא מעסיקו של העובד. באשר לתקופה השנייה, לא הייתה מחלוקת כי התובעת הועסקה במישרין על ידי אחד הסורגים (הנתבעת 1). בית הדין בחן את נסיבות סיום העסקתה של התובעת ומצא כי לא הוכח פיטורים או התפטרות. לפיכך, נפסקו לתובעת הסכומים הנתבעים בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין דן גם בתביעות התובעת לתלושי שכר פיקטיביים, עבודה בשעות נוספות וגמול עבור עבודה במנוחה שבועית וקבע כי התובעת זכאית לסך של 13,528 ₪ עבור התקופה הראשונה ו-1,368 ₪ עבור התקופה השנייה עבור רכיבים אלה. בית המשפט חישב את זכאותו של התובע להבראה, לפדיון חופשות, לדמי נסיעה ולדמי חגים, ופסק לו 3,043 ₪ ו-1,485 ₪ לתקופה הראשונה והשנייה, בהתאמה. כמו כן נפסקו לתובע 3,000 ₪ בגין אי המצאת הסכם העסקה או הודעה לעובד בשפתו. בסך הכל חויבו הנתבעים 1 ו-5-9 לשלם לתובע סך של 18,484.50 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 7,000 ₪. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3, שלא הוכח כי הם מעסיקיה של התובעת, נדחתה.