ת"א 866/94

תקציר

התובע, שבבעלותו שתי חברות העוסקות בחומרי בניין וניסור קירות, נפגע בתאונת דרכים בשנת 1992 וסבל מחבלות גופניות שפגעו ביכולתו לעבוד. התיק נדון בפני שני שופטים שונים והראיות הראו כי עבודתה של התובעת כללה משימות פיזיות וניהוליות כאחד, כאשר ההיבטים הפיזיים צפויים להצטמצם עם הזמן. המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט מצאו כי התובע סובל מפגיעות אורתופדיות, פסיכיאטריות ונוירולוגיות, ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 26%. עוד נמצא כי לתובע מגבלות תפקודיות גבוהות במעט מהנכות הרפואית. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה השפעת הפגיעות על כושר ההשתכרות של התובע, כאשר התובע טען כי יכולתו נפגעה באופן משמעותי והנתבע טען ההיפך. בית המשפט קבע כי כושר ההשתכרות של התובע אכן נפגע במידה ניכרת, שכן התאונה מנעה ממנו לבצע עבודה פיזית ולנהל את העסק ביעילות. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובע כי יש לחשב את כושר השתכרותו על בסיס ההיבט הפיזי של עבודתו בלבד. עוד ציין בית המשפט כי התנהגותו של התובע, כגון אי משיכת משכורות מחברותיו, סיבכה את אומדן כושר השתכרותו. בהסתמך על הערכות גלובליות, פסק בית המשפט לתובע 195,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ו-300,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידי. כמו כן נפסקו לתובע 35,000 ₪ עבור עזרה וסיעוד, 33,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות בעבר, 30,000 ₪ עבור ניידות ו-40,316 ₪ עבור נזקים לא ממוניים. סכומים אלה הופחתו על ידי תשלומים קודמים ששולמו לתובע, ויתרת הסכום נפסקה יחד עם שכר טרחת עורך דין והוצאות.