רע"א 4707/10

תקציר

במקרה זה הגיש המשיב תביעה לפי חוק הפיצויים לאחר שנפגע בתאונת דרכים, שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בה כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית לעררים של המכון קבעה בסופו של דבר נכות אורתופדית בשיעור של 10% ונכות פסיכיאטרית בשיעור של 100%. המבקש ביקש מבית המשפט המחוזי רשות להציג ראיות הסותרות את קביעת הנכות הפסיכיאטרית, אך נדחה. המשיב עבר הערכות פסיכיאטריות מרובות, שהוכיחו חוסר שיתוף פעולה, כאשר הפסיכיאטר הראשון הגדיר אותו כאדם רדום, וכתוצאה מכך ביקש מסמכים נוספים. למרות הערכות לא עקביות, כולל פסיכיאטר אחד שהציע להתחזות, ועדת הערר קבעה נכות פסיכיאטרית חמורה, ובהמשך קבעה אותה על 100%. המבקש טען, ללא הצלחה בתחילה, כי חסרה היסטוריה פסיכיאטרית מכרעת משנות לימודיו התיכוניים של המשיב וכי לוועדת הערר חסרים נתונים רפואיים מספיקים לתמיכה בהחלטתה. בית המשפט המחוזי קבע כי מידע זה אינו משמעותי ואישר את ממצאי ועדת הערר, בהתבסס על רשומות רפואיות מקיפות מבית החולים אברבנאל. עם זאת, בערר נוסף התברר כי ועדת הערר חרגה מהצורך שלה בנתונים נוספים לצורך באבחנה מהימנה, דבר שהוביל לעמימות בתהליך קבלת ההחלטות הסופי שלה. בעקבות זאת הוחלט כי יש לאפשר למבקש להציג ראיות לסתור את קביעת הוועדה, והערר התקבל. המשיבים חויבו לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המבקש.