בג"צ 6215/12

תקציר

בית המשפט התייחס לשאלה האם שר האוצר פעל במסגרת סמכותו כאשר קבע תקנה המטילה קנסות כספיים על אי גילוי פרטי ביטוח רכב חובה. פסק הדין אישר זאת על ידי בחינת חששות העותרים, ולא ציין מחלוקות קונקרטיות או מקרים של מבטחים שעשו שימוש לרעה בתקנה. בית המשפט הדגיש את אופיו החוזי של הביטוח, הדגיש את חובת הגילוי בין המבטח למבוטח, והצביע על מגמות חקיקתיות לצמצום חובות הגילוי רק במקרים של הונאה. התקנה המדוברת נתפסה כאיזון מתון וראוי, המגבירה את התחרות ומיישרת קו עם החוקים הקיימים. בית המשפט מצא כי השר פעל במסגרת סמכותו לפי סעיף 38 לחוק הפיקוח, וקבע הסדר משני ולא מקדמי. בית המשפט קבע כי התקנה מידתית, סבירה ועולה בקנה אחד עם הרפורמה בביטוח הרכב. טענת העותרים הייתה חסרת שחר, והייתה אי-נוחות מתמיכתם המשתמעת בחוסר יושר, שבית המשפט סירב לאשר אותה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.