ת"א 45173/03

תקציר

בשנת 1996 קיבל יניב לוי אשראי מבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ שהתחדש עם הזמן והגיע לכ-30,000 ₪. אחותו, חלי לוי, חתמה לטובתו על שתי ערבויות, הראשונה על סך 10,000 שקל והשנייה על סך 20,000 שקל. משיניב לא הצליח לפרוע את חובו, תבע אותו הבנק והשיג נגדו פסק דין על סך 30,804 שקל בשנת 1998. לאחר מכן פנה הבנק לחאלי כדי לפרוע את החוב במסגרת הערבויות. חלי טענה כי הערבות השנייה החליפה את הראשונה, כי על הבנק מוטלת חובה ליידע אותה על מצב החשבון של אחיה דבר שלא עשה, וכי הבנק התרשל בטיפול בעניינה בכך שלא ביצע תוכנית חיסכון ששועבדה להם. עוד טענה כי לא קיבלה הודעות על החוב. בית המשפט קבע כי שתי הערבויות עומדות בפני עצמן וכי השנייה אינה תחליף לראשונה, כי לבנק לא הייתה חובה ליידע את חלי על מצב החשבון מאחר והיא הייתה מודעת לכוונותיו של אחיה, וכי טענתה של חלי בנוגע להודעות נעדרת ראיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבנק התרשל בכך שלא ניצל את תוכנית החיסכון כבטוחה, וקבע כי יש לנכות מהחוב את שוויה, 6,300 שקל. עוד קבע בית המשפט כי הריבית החריגה שדרש הבנק אינה מוצדקת בשל השיהוי הבלתי מוסבר של הבנק במימוש החוב כלפי יניב. בסופו של דבר הורה בית המשפט לחלי לשלם את החוב המופחת בסך 22,501 שקל בצירוף ריבית משפטית ממועד מכתב ההתראה הראשון. כמו כן נפסקו לבנק הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.