ת"א 9202-11-20

תקציר

עניינה של התביעה בבית המשפט סובב סביב דברי לשון הרע שהשמיעה הנתבעת אודות התובעת, עמותה המנהלת בתי אבות, בעקבות פטירת סבתו של הנתבע שהתגוררה באחד מבתיהם. ההודעות, שפורסמו ברשתות החברתיות ובערוץ 13, הביעו עצב ומחאה על מגבלות הקורונה שמנעו מסבתו של הנאשם לפגוש את יקיריה בימיה האחרונים. בעוד שחלק מהאמירות נמצאו כביטויים מקובלים של צער ותסכול, אחרות הוגדרו כלשון הרע. באופן ספציפי, בית המשפט הדגיש ביטויים כמו "התעללות בחסר ישע" ו"סבתי נרצחה לכאורה", שהציגו את התובע כמוסד מתעלל האחראי למותם של קשישים. לנתבע לא היו הגנות תקפות בגין אמירות מכפישות אלה. מצוקתה הנפשית בעקבות מות סבתה לא הצדיקה את הפגיעה בשמה הטוב של התובעת. יתר על כן, האמירות לא היו רגעיות או בלתי נשלטות, אלא מחושבות ופורסמו לקהל רחב. הנתבעת גם לא הצליחה להוכיח את אמיתות דבריה ולא פעלה בתום לב. למרות היותו של התובע תאגיד ולא יחיד, קבע בית המשפט כי הוא זכאי לפיצוי בגין לשון הרע, דבר שפגע בערכו החברתי. השופט פסק לתובע פיצויים בסך 10,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, והורה לנתבע לשלם סכום זה, בתוספת ריבית, החל מיום 3.11.2020 ועד למועד התשלום. השופטת גם בחרה שלא לחייב את הנתבעת לפרסם תיקון והכחשה, וסברה כי הפרדה מוחלטת בין הצדדים, שתאפשר לתובעת לטהר את שמה באמצעות פסק דין זה, ראויה יותר.