ו"ע 520/06

תקציר

התיק נסוב סביב מתן צו לתיקון עיוות זיהום מים לפי סעיף 20ז לחוק המים. המערערת, המפעילה כיום תחנת דלק, מערערת על הצו, בטענה כי קיימת אי בהירות באשר לאחריותה לעיוות וכי הצו מהווה אכיפה בררנית. השופט מסכים עם טענות המערער, ומדגיש את הצורך בתשתית ראייתית מוצקה, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד. מאחר שהראיות המנהליות אינן מוכיחות די הצורך כי המערער גרם לזיהום, ונוכח הקשיים בקביעת האחריות לעיוות, פוסק השופט לטובת המערער. פסק הדין מבטל את הצו לתיקון העיוות שהוציא המשיב וקובע כי הפעולה הראויה תהיה שהמשיב יפעל בהתאם להליכים המפורטים בסעיפים 20א-24 לחוק המים, שעניינם העמדה לדין והעמדה לדין של האשמים בגין תיקון העיוות. כן חויב המשיב לשלם למערער הוצאות בגין הדיון, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.