בר"ע 54106-09-12

תקציר

המשיב ביקש לדחות בקשה להמשך העסקתו של המבקש בנימוק של שיהוי בהגשה. המשיב טען כי הבקשה, מיום 11.7.2012, הגיעה מאוחר מדי בעקבות ההחלטה לדחות את המבקש במאי 2012, וכי יש לדחותה. עוד טען המשיב כי הפיטורים היו כדין ונעשו בתום לב. בית הדין המחוזי הסכים כי חל שיהוי בהגשה ודחה את הבקשה, תוך התייחסות גם לגופו של עניין, בקובעו כי אין ראיות לאפליה על רקע גיל או לפיטורים בשל היותו של המבקש "גורם מרתיע בשער". המבקש ערער וטען כי השיהוי נבע מנסיבות, וכי היה על בית הדין לשקול לגופו של עניין. הערעור נדחה. ערכאת הערעור קבעה, כי אמנם היה שיהוי בהגשה, אך הוא לא גרם נזק אובייקטיבי למשיב או לצד שלישי, ולכן לא היה מקום לדחות את הבקשה מטעמים אלה בלבד. עם זאת, בית המשפט הסכים עם החלטת בית הדין האזורי שלא להעניק סעד זמני, וקבע כי אין ראיות לפיטורים מחמת גיל או הרתעה, וכי יחסיו הרעועים של המבקש עם הממונים מצדיקים את שלילת הסעד. ההחלטה שלא להעניק את סעד הביניים נמצאה מבוססת היטב ונתונה לשיקול דעתו של בית הדין, ועל כן בקשת רשות הערעור נדחתה. החלטה זו לא הכריעה מראש את התיק העיקרי.