ער"מ 58426-05-20

תקציר

פסק הדין דן בערעור על תיקון כתב תביעה בתביעה אזרחית. לגופו של עניין, הערעור מתייחס להחלטה להתיר הוספת תובעים חדשים (המשיבים 5-3) וטענות נוספות לתביעה. ההתמקדות היא בהשפעת חוק ההתיישנות על התיקונים. פסק הדין מסכם את המסגרת הנורמטיבית, המעודדת את בית המשפט לאפשר תיקונים של כתבי טענות באופן ליברלי, אך גם שוקל את הפגיעה הפוטנציאלית ביכולתו של הנתבע להגן על התיק, כגון כאשר התיקון ישלול ממנו הגנת התיישנות. פסק הדין מבחין בין תיקון כתב התביעה לבין הוספת תובעים חדשים. לגבי האחרון, השיקול המרכזי הוא האם טענות התובעים החדשים מהוות עילת תביעה חדשה. אם כן, והתביעה המקורית עברה את תקופת ההתיישנות, אין לאפשר את התיקון. השופט מסכים עם טענת המערערת כי טענות המשיבים 5-3, אף שהן מבוססות על תשתית עובדתית דומה לזו של התביעה המקורית, מהוות עילת תביעה חדשה ומובחנת, שכן הם מבקשים סעדים ספציפיים נפרדים מהתובעים המקוריים (המשיבים 2-1). התרת תיקונים אלה תפגע אפוא בהגנתו של המערער המבוססת על תקופת ההתיישנות. בנוסף, השופטת מסכימה עם המערערים כי טענתו של המשיב 4, בדבר זכויותיו כממציא פטנט, מהווה עילת תביעה ייחודית שעברה את תקופת ההתיישנות ואין להתירה. מנגד, השופט מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לאפשר את התיקון למשיבים 2-1, וקובע כי טענותיהם בכתב התביעה המתוקן אינן חורגות מעילת התביעה המקורית. השופט מסיים בדחותו את הערעור על תיקונם של המשיבים 2-1 והתרת הערעור על צירופו של המשיבים 5-3, תוך שהוא מעודד את הצדדים לפנות לגישור לפתרון הסכסוך ארוך השנים.